אם

אם רק היית יודע מה אתה בשבילי, לא היית כל פוגע, לא היית הולך, ואת הלב לא היית פוצע-לפחות לא בכוונה, לא רצית שאני אדע, פחדת שאפגע, אז הסתרת, ושיקרת, וכשגיליתי-נשברתי, חתיכה, חתיכה. אתה...היית שלה, ואני...הייתי כה תמימה. שלך הקשבתי, האמנתי, אותך רציתי, והערצתי. אחרייך הלכתי, לא פחדתי, בזרועותייך לא רעדתי, רק עלייך חשבתי, חלמתי. הייתי נותנת הכל בשבילך, את חיי הקקדשתי לך, והייתי מוותרת על חיי-בשבילך, בלי להסס, בשנייה. אתה היית הכוכב הזוהר בלילות הקרים, הכוכב שמאיר אליי, ועכשיו הדבר הנוצץ היחיד שיש בלילותיי, הן דמעותיי.דמעות של כאב, דמעות אהבה, דמעות מיוסרות, כואבות, אוהבות, רוצות אותך. דמעות שבעות מייאוש, ברצונן לפגש בידייך הקרירות, רוצה לשמוע אותך אומר לי לא לחשוב, ולא לחוש בידיים אחרות.