כותבת לך ולא יודעת...

אני כותבת לך עכשיו...אני לא יודעת אפילו למה..אתה חבר שלי,כבר תקופה ארוכה,תקופה ארוכה שאנחנו לא עוזבים אחד את השניה,תקופה ארוכה שהמשפחות שלנו התרגלו אלינו כתור זוג,תקופה ארוכה שכבר אין לי ידידים..ובקושי חברות,כי התמסרתי לך,תקופה ארוכה..שאני בקושי רואה בילויים..תקופה ארוכה שלא טוב לי,אפילו רע לי,רע לי כי התרגלתי אחרת,התרגלתי שרודפים אחריי,התרגלתי שאומרים לי כמה שאני יפה,התרגלתי שמעריצים את האינטלגנציה שלי,התרגלתי שמחמיאים לי,התרגלתי שמעריכים אותי,התרגלתי לזה שאני אוהבת את זה..


ואיתך,כל זה כבר לא קיים....איתך אני לא מפסיקה לשמוע כמה שאני לא טובה מספיק,כמה לא ייצא ממני כלום,כמה המשפחה שלי גרועה,כמה עצוב זה שאני חיה כשאין אבא בבית...


אתה מנסה לעשות אותי כולכך קטנה,אולי כדי לגרום לי להרגיש שבעצם רק אתה שם..


ואתה,אתה טוען שאתה אוהב אותי,שאף בחורה לא משתווה אליי,איך?איך אתה אומר את זה בזמן שאתה מוצא בי רק מגרעות..וקשה לי לא להאמין לך,כי אני רואה את האהבה שלך...אם היא לא הייתה קיימת,לא היינו ביחד תקופה כולכך ארוכה,אני לא הייתי מחזיקה איתך מעמד..אז אני לא מבינה למה אתה מתנהג ככה?למה אתה לא יכול להעריך אותי..זה לא משנה שאתה אומר לאנשים כמה שאני האישה שלך,היפה ביותר,המקסימה ביותר,המוכשרת ביותר,משנה איך אני מרגישה..ואתה אפילו לא יודע שאני מרגישה ככה..אתה חושב שאני חזקה,כי ככה אני מראה..אבל קשה לי,אני יודעת שאתה מנסה לתת לי את האמת בפרצוף,אבל זאת לא הדרך.אני יודעת שאתה מנסה רק ללמד אותי,אבל זה כואב מדי.אתה יותר מדי מרגיש שאני שייכת לך.. ואתה יודע שאני מפחדת ממך?את זה אתה לא יודע..אני מפחדת להכעיס אותך,אני יודעת שאני המפלט שלך תמיד,מההורים,מהחברים,מהעבודה,הכול נגמר בסוף אצלי,והפחד הזה..משתק אותי,עוצר אותי מלאמר מה שאני רוצה,מלעשות מה שאני רוצה,הפחד מזה שתרים שוב יד...שתרים שוב יד כשתראה אותי מדברת עם אחר..שתראה אותי לובשת שוב בגד חושפני..שאגיד משהו לא במקום..שאשאיר את הבגדים שלי זרוקים בחדר..אתה לא באמת עושה את זה,עשית את זה פעם אחת,אבל הפחד הזה..לא מפסיק ללוות אותי בכל רגע איתך,וכל יום אני מתאכזבת ממך על משהו חדש..אבל שומרת את זה בפנים,שומרת ולא אומרת,האישה הטובה שתמיד אוהבת,מפרגנת..מכבדת,עוזרת,נותנת,ואתה,אתה נותן נשיקה,אתה נותן טבעת,אתה נותן חיוך,כן,אני יודעת שיש רגעים יפים...אבל בכל זאת,אני מרגישה שרע לי..אני רוצה שתדע שאני כן חכמה,וכן יש בי המון,וכן ייצא ממני משהו טוב,וכןן אני מסוגלת להיות כל מה שארצה..אתה מבין? כל מה שארצה..


אבל לא בלעדייך...לא יכולה לראות את עצמי בלעדייך,זה קשה,אתה יודע...נכון? בטח שאתה יודע..אתה זה שהרווחת אותי אחרי התחננויות קשות..הרגשת רע,הרגשת ריק בלעדיי,הרגשת לא שווה כלום.. אז ככה אני מרגישה,לא שווה כלום,איתך.