הכל אבוד... אתה עים אחרת!! תגיבוו בבקשה...

אתה מכיר אותי מאז שאני ילדה ... אנחנו שכנים כבר 14 שנה ...אני זוכרת כשהייתי בת 13 עברת לגור באילת וחזרת אחריי 5 שנים עים אישה ושניי ילדים... אני זוכרת את היום שחזרת לשכונה .. עברתי עים חברה ואתה בדיוק הכנסת את כל הדברים את הרהיטים לבית שלך .. ואז ראית אותי הסתכלת עליי במבטט מופתע ואמרת לי .. "תראי כמה גדלת" ברור עברו 5 שנים הייתי בת 13 כשנסעת וכשחזרת הייתי כבר בת 18.. כבר לא ילדה כמו שהכרת אותי...


ראיתי את הילדים שלך.. את אישתך... כל השכנים קיבלו אותך באהבה ... אמרת שהכי טוב זה לחזור הבייתה למקום שבו גדלת.. יום יום כשהיית רואה אותיי היית מיסתכל עליי בהערצה .. היית אומר לי שאני המלכה של השכונה ... שאני הכי יפה בעולם.. ושחבלל שנסעת לאילת ל 5 שנים כי אים היית נישאר פה היית בטוח מיתחתן איתי... תמיד הייתי לוקחת את זה בתור צחוק.. אף פעם לא הסתכלתי עלייך בעיןאחרת רק בתור שכןן ... אני זוכרת שאחריי שנה עצרו אותך ישבת בכלא שנה עד עכשיו לא ברור לי על מה בדיוק אבל היו דיבורים שזה על גנבות... בתקופה שהיית עצור ראיתי את אישתך הרבה פעמים עים גבר אחר ... הוא היה ניכנס איתה לבית שלך ... יושן אצלה ... הבנתי שהיא בוגדת בך.. אני זוכרת אחריי שנה שהשתחררתת ראית אותי תפסת לי את היד ושאלת מה שלומי? אמרתי שבסדר.. אמרת לי "התגעגעתיי אלייךך המוןן" סיפרת לאימא שליי שאתה ואישתך מיתגרשיםם .. ובאמת אחריי תקופה של חודשיים היא כבר עזבה עים הילדים.. אחריי כמה זמןן אימא שלי באה אליי ואמרה לי שדיברת איתה ואמרת לה שאתה רוצה אותי... שאתה אוהב אותי.. שאתה רוצה להתחתן איתי... לא יודעת מה עבר לי בלב אבל שאימא שלי סיפרה לי התחלתי להרגיש משהו מוזר אלייך.. משיכה מאוד גדולה אלייךך... ואז.. ראית אותי ובחיים אני לא אשכח את היום הזה שאמרת לי אני אוהב אותך אני רוצה שניתחתן.. אמרת לי שמאז שחזרת מאילת וראית אותי הרגשת אליי... אמרת לי בואי ננסה .. ואני לא ידעתי מה להגיד לך מצד אחד מאוד נימשכתי ורציתי לנסות אבל מצד שני נורא פחדתי כי אתה גרוש עים שניי ילדים ולא רציתי להכנס לקשר מסובך כזה.. ידעתי שאבא שלי בחיים לא יקבל אותך... אמרת לי יש לי בית יש לי אוטו אני צריך רק אותך לידי כדיי להיות מאושר .. כל הזמן הייתי עונה לך ... שלא שאנחנו שכנים שניםם שזה לא מתאים.. שאנני לא מעוניינתת.. הפחד שהרגשתיי גרם לי תמיד להגיד לך שאני לא רוצה שאני לא מעוניינת.. אתה היית מממשיךך ומיתעקש אבל תמיד קיבלת ממני את אותה התשובה שאני לא מעוניינתת ... אני זוכרת שכל פעם שהיית מדבר איתי והייתי אומרת לךך שזה לא מתאים הייתי חוזרת הבייתה .. ובוכה ... כי לא הייתי יודעת מה לעשות פחדתי להפגע פחדתי שיהיו מריבות מצד אבא שלי... אמרתי שהכי טובב שאני לא יסכים לזה... למרות שמיום ליום הרגשתי שאני אוהבת אותך יותר... לא יודעת מתי ניכנסת לי ללב .. זה קרה כ"כ מהר .. לא שמתי לב אפילו.. ופתאום מצאתי את עצמי מאוהבת עד השמיים בך....


עברה תקופה .. וכניראה שהתייאשתת כי תמיד היית אומר של שזה לא מתאים... אז הפסקת לנסות.. אז התחלתי להריגש שאולי עשיתי טעות ואולי אני מפסידה את הבחור שיעשה אותי מאושרת .. אבל תמיד האמנתי שהכל לטובה שאני ימשיך לזרום עיםהחיים ומה שיהיה יהיה...


ואז אחריי כמה חודשים ראיתי שאתה יוצא עים מישהיי... הרגשתי את הלב שלי נשבר לרסיסיםם... למרות שידעתי שאני לא יכולה להאשים אותך .. אתה ניסית.. אני סירבתי... ואולי זאת הטעות שלי... אחריי כמה זמן הבחורה הזאת עברה לגור איתךך.. זה שבר אותי לגמרי כי הבנתי שזה כבר משהו רציני... הבנתי שאתה מחוק בשבילי .. גבר תפוס זהה גבר מחוק בשבילי....


ואז אמרת שוב לאימא שלי שאתה רוצה אותי אבל אני לא מעוניינתת אמרת לה שאתה לא אוהב את הבחורה שאיתך אבל קשה לך להיות לבד אתה רגיל למישפחה ... סיפרת לאימא שלי שהבחורה הזאת היא גם גרושה ויש לה ילד ... אימא שלי אמרה לך שתבנה את החיים שלך עים הבחורה הזאתת.. ושאני ואתה לא מתאימיםם....


אני מרגישה שנתתי לך ללכתת ... שפספסתייי אהבה ... שפיספסתי בחור שבאמת אהב אותי ואולי עדיין אוהב אני לא יודעתת... עכשיו אני מרגישה שהכל אבוד ... וקשה לי לראות יום יום אותך איתה אנחנו גרים ממש גינה ליד גינה ונורא קשה לי לראות אותך אני מנסה תמיד כמה שפחות שיצא לנו להיתקל אבל זה קשה כי אנחנו שכנים..


אני אוהבת אותך ... אבל הכל כבר אבוד .. פיספסתי אותך מרוב הפחד שהיה לי בלב..


תעזרו לי מה אני עושה המצב הקשה הזה ...


אוהבת אותכם..........