פרידה מהאשליות, פרידה ממך!

אני כותבת לך עכשיו מכתב שאיני יודעת איך להגדיר אותו אפילו,


כל כך הרבה זמן עבר מהמכתב האחרון שכתבתי לך וחשבתי שאני לא אכתוב עוד,


אבל הנה אני בחדרי החשוך על המיטה שוב נוזכרתי בך ונצבט לי הלב,


כי רציתי אותך כל כך, חיכיתי והייתי מלאה ציפיות אבל הכל נעלם כבר,


האהבה, התשוקה והתקווה,  רק טעם של פספוס ואכזבה נותר בי...


כי חיכיתי, רציתי, ציפיתי האמנתי,אבל אתה רחוק מידי ולא תחזור, והסיכוי קלוש


ותקוותי לשווא,וציפיותיי חסרות בסיס,וחבל על הזמן וחבל על הכוח,


 אז פשוט הפסקתי לצפות ולחכות לך כי השלמתי עם זה שלא תגיע,


 השלמתי עם זה שלא תיהיה שלי.


אז למה אני כותבת לך? הלוואי והיתי יודעת


אולי כי הלב שלי לא רוצה לוותר עלייך..אבל הראש יודע שזה הדבר הכי נכון ומציאותי לעשות.


המכתב נכתב בגלל תחושת הפספוס, ההפסד, האכזבה מעצמי מעצם הויתור עלייך,


כי לכולם הרי אמרתי שעוד ניהיה ביחד, והצהרתי בבטחון שעוד תיהיה שלי,


והעובדה שלא ניהיה ביחד ולא תיהיה שלי צובטת לי בלב כי אני עדיין מעדיפה אותך על


כל גבר אחר, ודווקא אתה כל כך בלתי מושג, כל כך בלתי אפשרי, אז אני ויתרתי עלייך


וניראה לי שלא אכתוב לך עוד, כי אני ממשיכה הלאה,


אבל רציתי שתדע שכל פעם שאני ניזכרת בך משהו בלב שלי מציק לי וצורב חזק


כי אתה לא שלי, ולא תיהיה, וסתם חלמתי וחיכיתי לשווא......


ואתה כן תיהיה של מישהי אחרת, וסביר להניח שאני אהיה של מישהו אחר,


ולא נייהיה אחד של השנייה כמו שלך כך חלמתי.., ועל זה הצביטה ותחושת ההפסד הזה


מכבידים עליי כשאני מסתכלת קדימה, אך אין ברירה ואני מוצאת את עצמי כותבת לך


עכשיו מכתב פרידה, למרות שהפרידה הייתה מזמן, עכשיו אני ניפרדת מהאשליות בהם חייתי,


נפרדת מחלומות שלא יתגשמו ומציפיות שהתנפצו.


עוד שנים רבות אולי ניפגש וכל אחד יהיה שקוע בחייו וענייניו ,


ואני מקווה לא להרגיש אז את אותה הצביטה בלב.


שיהיה לך רק טוב, וגם לי, בלי מחשבות עלייך וציפיה חסרת ערך , 


הצלחה לי, בדרך מציאותית יותר.............