לאהבה האסורה שלי...

זה כל כך קשה לכתוב את המכתב הזה אחרי כל מה שעברתי היה לי חבר שלוש שנים שאהבתי


עד אין סוף הייתה לנו את האהבה הכי חזקה בעולם עד שאתה הגעת מהרגע הראשון שראיתי


אותך זה קרה התאהבתי עד כדי כך ששכחתי אותו אתה היית חבר של חבר של חבר שלי כן קצת


מסובך גם אתה התאהבת בי לפחות כך טענת אני וחבר שלי נפרדנו כי לא יכולתי שיגע בי


יותר כי חשבתי רק עליך לא יכולתי להיות בלעדיך התחלנו להיות ביחד בסתר בלי שאף אחד


ידע לא החבר שלי ולא חבר שלך והיינו מאושרים כמו שמעולם לא היינו ולא סיפרנו לאף


אחד ישנו ביחד שכבנו התחבקנו כל לילה ולילה במשך חודשיים ולא אמרנו לאף אחד אמרנו


שאם הזמן נספר לכולם עבר חודש ועוד חודש ואז אמרתי לך שאני רוצה לספר אבל פחדת ממה


שיגידו טענת שאתה אוהב אבל אתה רוצה לספר אולי בעוד חודש שהכול ירגע אבל אני יודעת


שאם היית אוהב באמת לא היה אכפת לך רצית שהכול ירגע עבר עוד חודש ואתה עדיין מפחד


ממה שהחבר שלך יגיד ושהוא לא ידבר איתך בינתיים החבר שלי לשעבר לא יודע אני רוצה


לספר לו הוא כל כך טוב אליי ולא מגיע לו אבל אני מפחדת מהתגובה שלו והוא לא מבין


איך שכחתי אותו פתאום אחרי כל האהבה הוא לא יודע עליך ועל אהבתי אני לא יודעת מה


לעשות אני יודעת שלא מגיע לך שאני יהיה איתך אבל אני לא שולטת באהבה הכואבת הזו

משכת אותי יותר מידי ואני לא סובלת תבכי הזה יותר בבקשה תעזרו לי