אתה שלא בוטח

הנה אני כאן,אחרי כמה שעות שהלכתי ממך,שהשארתי את החדר יתום,שהשארתי את המברשת שיניים שלך לבד,שהשארתי את השמיכה שלי חנוקה בארגז של המיטה,מי יודע אם אותו ארגז יפתח בשבילי שוב?כשהיה לי קר מדי,מי יודע אם זה יהיה אתה שתחמם?אתה יודע? אני לא באמת רציתי את זה,ואני מצטערת שלא הראתי שאכפת לי,אולי זה יצא ככה כי כבר הפכתי לאדישה,או אולי לא האמנתי שזה אמיתי,שזה אתה שאומר שאתה כבר לא יכול יותר,שזה אתה שלא מאמין בי,שזה אתה שרוצה לחנך אותי,אחרי שנכנעתי פעם אחרי פעם לכל הרצונות שלך,איך אמרת אני לא אשכח, "זה שהחברים שהיו לך בעבר,לא ידעו להעמיד אותך במקום,זה לא אומר שאיתי זה יהיה אותו דבר.." וזה כאב לי,ההשוואה העלובה הזאת,כי אתה לא יודע שגם אם אני אנסה אני לעולם לא אצליח להשוות אותך לאף אחד,אני לא עיוורת,אני מודעת לכל הדברים הלא טובים בך,ואני לא אכחיש שהכרתי טובים ממך,אבל הם אף פעם לא גרמו לי לטיפת רגש,אפשר להגיד אפילו,שרק אתה זה שגרמת לי להרגיש באמת,אני לא ידעתי שזה קיים,הרגש העצום הזה,בחיבוק,בליטוף,או בסתם מילה טובה,תמיד חשבתי שאהבה מתבטאת רק בנפש,באכפתיות,במסירות,בשותפות הדדית וכו',אף פעם לא חשבתי שגבר יעמוד מולי ילטף אותי ויגיד לי מילה כולכך פשוטה,"את כולכך יפה" וזה יגרום לי אושר קטנוני,אני באמת לא ידעתי,אולי אתה לא יודע את כל זה...כי אף פעם לא הראתי מספיק,אבל מאמי שלי אתה חייב להבין,קשה לי לבטא,אני לא יודעת איך להוכיח לך אהבה כולכך עצומה,הדרך שלי,זו הדרך היחידה שאני מכירה,תמיד אני דואגת לך,תמיד אני דואגת שלא יחסר לך כלום,תמיד אני דואגת שיהיה לך חיוך על הפנים,אני אפילו בהמון מקרים ויתרתי על הטוב בשבילי,למענך, ואתה,אתה מקסים,אתה נותן לי המון,אתה מעניק לי אהבה ענקית,אהבה שהרבה היו רוצים שיהיה להם,וזה לא פייר שככה אנחנו מוותרים,מאמי,הדרך שלך קשה לי,האובססיביות הזאת מקשה עליי יותר מדי,זה בסדר,אני מבינה שאתה רוצה אותי רק לעצמך,אבל אתה חייב להבין שיש בי עוד הרבה חוץ ממך,יש חברות,יש מסיבות, אני יודעת שזה נשמע טיפשי,מסיבות,אנחנו רבים על זה כולכך הרבה,אתה תמיד אומר..שאני רוקדת כדי שגברים יסתכלו עליי,ואתה נפגע,מתעצבן,מאיים,הופך הכול,אותנו,ואת היוצרות,אבל זה לא ככה מאמי,אתה לא נמצא איתי שם כדי לדעת,אתה לא שם כדי לשמוע אותי מפארת אותך,אתה לא שם כדי לראות איך אני מקטינה כל גבר מעפן לעומתך,אתה לא בתוכי כדי לדעת שכל גבר שבעולם,מתגמד לידך,אתה פשוט לא שם, וכמה שאני מסבירה,אתה אף פעם לא מבין,מסיבות בשבילי..זה רק בגלל הריקוד,אתה לא יכול לקחת את זה ממני,אתה יודע כמה אני אוהבת לרקוד היפ הופ,זה כל מה שאני עושה,נושמת,זה חלק ממני שאתה חייב לקבל,אתה מבין אהוב שלי?אתה הפכת לקנאי אובססיבי שזה גורם לי ללכת..גורם לי לא להכיר אותך לפעמים,גורם לי לרצות לשקר לך,כדי שלא תתנהג כמו שאתה מתנהג...ומה שעוד,תקופה שלמה שלא יצאתי לשום מסיבה למענך,רקדתי רק בסטודיו,וזה היה בסדר,ויתרתי על הכול..אבל זה הפך להיות יותר מזה..בכל יום אתה מוצא משהו חדש שגורם לי יותר ויותר להתרחק מהעולם ולהתקרב אלייך..וזה מושלם,אבל אני רוצה שישאר בי עוד משהו..


חבל שזה הגיע עד לכאן.