לצבי..

אני כותבת בשביל שאוכל לפרוק את כל כאבי, את כל המטען שבליבי...אני יודעת שזה חסר טעם כי אתה בחיים לא תקרא את המכתב הזה אבל זה הכרחי להרגשתי..אתה במשך שנתיים שלמות ניצלת אותי! גרמת לי להרגיש בחורה זולה..שרק כשאתה צריך מישהי אתה מתקשר..יש בנינו פער גילאים גדול מאוד אני בת 18 ואתה 33...למזלי עדיין לא נשוי כי ברגע שזה יקרה עולמי יחרב...כל פעם שהיינו ניפגשים היית מחמיא לי ואז קרה מה שקרה.. ואני בטיפשותי הייתי מאמינה לך.. עד שהחלטת שזהו! אתה מפסיק עם כל השטויות.. אבל מה איתי?? השארת אותי לבדי...לא חשבת על הרגשות שלי...נכון שטעיתי כשנתתי לך לנצל אותי אבל זה היה מתוך אהבה..אני מעדיפה שנהיה פעם ב..ביחד מאשר בכלל לא..התאהבתי בך למרות הכל..בכיתי דם בגללך..הכאבת לי כל כך..אני מנסה להמשיך הלאה אבל זה קשה..אין לי ברירה..יש לך חברה ומי יודע לאן זה יתפתח..


אני אוהבת אותך..ותמיד אוהב..אני מאחלת לך שלא תיסבול כמו שאני סבלתי בגללך..


ממני...