פחות אבל עוד כואב

אהובה שלי,


לא משנה מה אני עושה, כמה אני מנסה להעסיק את עצמי כדי לא לחשוב עליך, אני מתגעגעת נורא, את תמיד איתי


שחר, אני לא רוצה אותך בחזרה, לא מגיע לך להיות חברה שלי אחרי כל מה שעשית לי וכל מה שפגעת בי


אני אוהבת אותך, מאוד ובכל ליבי ויום אחד האהבה הזאת בטח תיגמר, בדיוק כמו שנגמרה לי האהבה לרותם, שהיה אהבת חיי, לעינב, שהיתה החברה הכי טובה שלי לפניך


מאותם אהבות נשארה לי רק אכזבה, נשארו לי רק זיכרונות של תקופה יפה בחיים, תקופה שלעולם, לעולם לא תשוב


שחר, אני מייחלת לרגע שגם את תהפכי לזיכרון מעומעם, לאהבה שנגמרה


בינתיים, אולי בגלל שזה עדיין נראה לי כאילו שהיה רק אתמול, ובעצם היה כבר לפני 8חודשים, אני עדיין מתגעגעת, עדיין אוהבת ועדיין, לפעמים, בטיפשות של רגע, מחכה לך


אני אוהבת אותך. זה יעבור לי.


הכל יהיה בסדר. אני יודעת.


כי בסופו של דבר אני תמיד נוחתת על הרגליים!