אהבת אמת

איני זוכרת מתי הרגשתי כך בעבר. נדמה לי שאני אומרת לך את זה כל כך הרבה פעמים עד שתמאס מלשמוע אותי כבר.


אני אוהבת את מה שיש בינינו. זה בטח נשמע כבר נדוש הלוא היום כבר אין כמעט דרכים מקוריות להגיד את זה, כולם כבר עשו ואמרו הכל. כותבים על זה שירים, מלחינים מנגינות, מביימים סרטים...ואני בסך הכל כותבת מכתב, משתמשת במילותיי ובכתבי כדי להביע את רגשותיי.


אז מה לעזאזל אני יכולה לכתוב שעוד לא נכתב? מה עליי להגיד כדי שתבין מה מתחולל בתוכי כשאני איתך, כמה חזקה תשוקתי אליך, כמה אני משתכרת מהמגע שלך וכמה כמהה אני לנשיקותיך...


אני אוהבת את הדרך שבה אתה מקבל אותי כמו שאני, אוהב ולא מרפה מאחיזתך בי, לא מוותר גם כשמחשבות טרופות אוחזות בי, מחשבות רעות שמתעתעות בי, מאיימות להחזיר אותי לדרך הידועה, הבודדה.


אני אוהבת אותך! בא לי פשוט לצעוק את זה מכל הבניינים! לעולם אל תפסיק להיות כמו שאתה איתי. אני לא רוצה אותך אחרת, בדיוק כך. לא ימאס לי לעולם להיות מאושרת- כמו שאני מאושרת איתך. אז לא, המכתב הזה הוא לא שיר, לא דיקלום ואפילו לא חמשיר, הוא לא מעוטר ואין בו רצף מתוכנן. הוא פשוט מילים שנשפכות ממני אל העט ואל הדף הזה. ועכשיו זה ברור לי, לא הרגשתי כך בעבר.


אל תרפה לעולם... מאוד אוהבת.