עכשיו...

עכשיו הכול נרגע כבר אין יותר מטוסי קרב במלחמה והשקט איחר לבוא אבל הגיע אני לא יכולה לשנוא יותר אין בי באמת את הכלים לכך כלפייך אבל אני כנראה גם לא יכולה לאהוב יותר כשאני מכריחה את עצמי לזכור מה קרה באמת כי פגעת בי הכי בעולם ויותר מזה אני באמת לא צריכה לאמר כלום כי אהבת אותי הכי מכולם אבל לא יכלת איתי יותר ואני לא יודעת למה אני באמת שלא אבין אף פעם מה באמת קרה לך אבל אני יודעת דבר אחד שלמרות כל מה שאירע...


וזה באמת היה הכי רע שיכול להיות - הגענו לשפל הרצפה אפילו נראה לי מתחתיה...


אבל לכתוב את זה עוזר לי יותר מכל תרופה אחרת שאני לוקחת עכשיו...


אתה מבין ? משהו בתוכי כבר מת ממזמן בלילה שעזבת ואני עדיין רק מנסה לחיות...


אני יודעת שאף פעם לא תשכח אותי לא רק כי זה קשה לשכוח משהו כל כך רע...


 כי זה נורא קל לזכור את אהבת חייך...ואתה היית אהבת חיי.