מתגעגעת:(

אני כותבת לך מכתב שאני במילא יודעת שבחיים לא יגיע אליך.. הכרתי אותך כשהייתי בת 11 אתה היית בן 30 הייתה ביינינו תשוקה ענקית. תמיד חיכינו שאני יגיע לגיל 18 כדי שניהייה ביחד שניהייה זוג. אבל, כשהגעתי לגיל 15 נכנסת לכלא!אני עדיין לא מבינה למה עשית את זה למה זה טוב?! אבל זה לא העיניין..העיניין הוא שכשהגעתי לגיל 17 וחצי השתחררת והחלטנו שאנחנו זוג! עברנו הכל ביחד ראית אותי במצבים הכי קשים שלי.. עזבתי את הבית בשבילך ובוא לך לשכח את העובדה שבכל התקופה הזאת אתה נשוי עם ילד שכלל לא מאשתך אלא מסתם אחת "שזיינת". שיחקת בי ואני כמו מטומטמת המכתי לרדוף אחרייך.. בגיל 19 עברתי הפלה ממך.. למרות שכבר דיברנו על חתונה לא רצית את הילד הזה... גם בידיעה שאני מאוד רוצה.. התגרשת! שכרנו דיר ביחד כשאני שילמתי את הכל, את כל ההוצאות, את השכירות, את הקניות ואת החובות שלי.. ומה אתה עשית בתמורה? חוץ מלבגוד בי ולהרים עלי יד?  כלום!! פגעת בי כמו שלא פגעו בי בחיים.. השפלת אותי בצורה שאי אפשר לתאר..בכיתי בגללך ימים ולילות ולא הייתי מוכנה להקשיב למה שכולם אומרים לי.. היום אני בת 20 אחריי שנתיים שאנחנו ביחד החלטתי לחזור לבית של אמא שלי להיות איתה ולשכוח אותך.. קשה לי אני לא אשקר! אני עדיין אוהבת אותך.. אני מנסה לשכוח אותך ולצאת עם מישהו אחר.. אבל אתה עדיין בלב שלי.. כשאני רוא את הרכב שלך חונה ליד הבית אני מקווה שתצא החוצה ושאני אראה אותך..רוצה לדעת מה תיהייה התגובה שלך כשתיראה אותי..אבל זה לא קורה, אני לא רואה אותך..כאילו אלוהים נתן לי את הכוח לשכוח אותך אבל, לא עד הסוף... אתה יודע מה אני לא אשכח לך בחיים?! את זה שסוף סוף נסענו לאילת ביחד ונתת לי להרגיש שם כמו נערת ליווי והתחלת שם עם בנות לידי.. ממש פלירטטת איתן לא התחשבת בי גם אחריי שאמרתי לך שזה מאוד מפריע לי...


מה שנישאר לי לומר לך זה רק דבר אחד.. שתצליח בכל מה שתעשה ק אל תפריע לי בחיי גם אם אתה רואה אותי עם גבר אחר אל תהרוס לי כי תדע לך שבחיים אני לא אפסיק לאהוב אותך...


עזרת לי המון אבל פגעת בי יותר...


שלך תמיד נטע!