עוד זיכרון חורפי/Adi

 
פתאום החורף הגיע. ולא שזה רע, אני אוהבת את החורף אבל הוא גם מזכיר לי אותך. את החום של עיניך, את החיוך שהיה על פניך. אני לא אשכח בחיים את הסוודר הירוק המזעזע הזה שנשבעתי לשרוף אותו אם אי פעם נהיה ביחד. אני לא אשכח את המעיל והצעיף שלך שהיו עליך כ"כ יפים. אני לא אשכח איך ביום אפור העיניים שלך כ"כ בלטו ויכולתי לראות אותם גם מקצה המסדרון. ופתאום בחורף יש זוגות אוהבים שנשארי בבית בתוך השמיכה החמה, ומתחבקים ונהנים להיות בפנים כשבחוץ קר. ואני יושבת בבית בתוך השמיכה החמה שלי ואני לבד. וזה לא שהיה יכול להיות מישהו אחר במקומך. ואני לא יודעת אם אני רוצה שיהיה מישהו אחר במקומך. הראש יודע שהגיע הזמן לעזוב, לשכוח ולעבור הלאה. להכיר מישהו אחר מישהו שאמת יאהב אותי ויחזיר לי על האהבה שלי. אבל הלב שלי מסרב להקשיב לראש. וגם עכשיו כשכבר עברה יותר משנה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך אני עוד אוהבת אותך ועוד חולמת על שנינו מאוהבים, מתחת לשמיכה בעוד חורף. ואני זוכרת שנשבעתי שאני אפסיק לאהוב אותך, שאני אפתח את הלב שלי למישהו אחר ושהוא ייפתח את הלב שלו בפניי ואני זוכרת שנשבעתי שאני לא אחשוב עליך יותר ולא אדמיין אותך יותר ולא אחפש אותך יותר. אבל גם אם אני עושה את כל זה, ואלוהים יודע כמה שאני מנסה, אין לי שליטה על החלומות שלי ואיך בכל לילה מחדש את מופיע בהם כאילו מעולם לא הלכת, אמיתי כ"כ. ואתמול? אתמול כבר לא חלמתי על משהו שיכול להיות בינינו, אתמול חלמתי על משהו שכבר היה.. אני כ"כ מתגעגעת אליך שכל מה שחלמתי היה לראות אותך שוב, באותו מסדרון בביצפר, עם אותו סוודר ירוק מזעזע, מחייך עם העיניים האלה שהטביעו אותי בך. וכבר לא חשוב לי שאנחנו לא ביחד, וכבר לא משנה לי שאתה לא אוהב אותי אני יודעת שאלו רק המשאלות שלי והן לא ייתגשמו לעולם אבל אני רק רוצה לראות אותך שוב, בלי להגיד מילה. אני רק רוצה לטבוע עוד פעם אחת בתוך הכחול של עיניך ולראות אותך מחייך.
אני לא אשכח בחיים את היום שגזרת את הראסטות, ואת ההלם שהייתי בו כשראיתי את זה. אני לא אשכח בחיים כמה התגעגעתי אליך כשנסעת לגדנ"ע לשבוע. אני לא אשכח בחיים את הפעם הראשונה שאמרת לי היי, עם החיוך על הפנים.
אני לא אשכח בחיים אותך....