הוא הביט בי במבט

הוא הביט בי במבט שרוצה לומר כול כך הרבה דברים אבל פוחד. . הוא הביט בי בעיניים שמבקשות את אהבתי.. הוא הביט בי כמו שלא הביט באף אחת אחרת.. הוא הביט בי וזה הרגיש כול כך נכון..


הוא עובר לידי והפרפרים יוצאים ממני עפים ברוח הקרה שמבקשת גם היא טיפה של אהבה.. הואדיבר אלי ברוגע כאילו העולם עצר רק בשבילנו.. רק אנחנו עכשיו לבד בעולם..


יש ימים שהעצב נופל עלי .. והכול מרגיש עצוב לי מידי.. אבל שמגיע הרגע שמבטי מתגש במבטו שמגיע הרגע של מבט של אוהבים הכול נהיה אחרת פתאום פחות חשוב..


מעולם לא הרגשתי את נשיקותיו.. מעולם לא הרגשתי את חום גופו.. רק למבטו זכיתי.. לעולם אני יודעת לא אוכל להיות מספיק קרובה אליו.. ואולי תמיד יישאר לי ממנו רק מבט חוף ניצוץ של התחלה..


הוא אינו שייך לי.. אך מחשבותיו.. מבטו תמיד יהיו שייכים לי ואת זה אני בוחרת לקחת איתי.. הזיכרון של מבטו.. הזיכרון של אהבתו השקטה.. הוא הכי רחוק והכי קרוב שאפשר..


הוא נגע בליבי הוא נגע בנשמתי.. אני אוהבת כול כך לכתוב על אהבתו.. אבל אני הפעם לא משקרת לעצמי.. הפעם מחשבתי צלולה ואני יודעת שזה סיפור אבוד מראש.. משהו שאיני מצליחה עוד להבין עוצר בעדנו.. והפעם לא אשאר לחכות..


הפעם אני עוזבת מוקדם.. לפני שיהיה מאוחר מידי... אני בוחרת לקחת מהסיפור את הרגעים היפים.. ואילו את הסוף אני משאירה פתוח שאולי יום אחד.. במקום אחר בזמן אחר ..הוא יהיה שייך לי...