התפרקות מרגשות

הלב נשאר כה עצוב... נשבר לעד מהמציאות.. הכול מוביל לשום מקום... עוצרת כדי לראות כמה הפסדתי..


הזמן שאבד לו אי שם בעבר שלא ישוב.. אהבות שהיו תמיד רק מרחוק... כול שלב בחיי ברחתי מהפחד לדעת מי אני... והנה היום אני מביטה אל העבר ישר בעיניים.. ונשברת...


כבר לא עוד ילדה.. ומי זה שישיב את השנים האבודות... מי יקח אותי שהלב מוקף חומות...פה ושם מופיע בחור.. המבט מתחיל הניצוץ כבר קיים..ואז שוב בורחת.. משאירה מאחור עוד בחור שיכול היה לאהוב אותי...


האש שבי מאיימת להכבות.. כי כמה בנאדם יכול להיות בודד.. אנשים חולפים על פניי.. וכמה שהם קשים.. הם לעולם לא נמצאים שהלב זקוק להם.. והיום.. היום אני עוזבת...


המבט אל הזמן שחלף לעד.. פתאום העיר אותי למציאות הקשה.. אני מבינה היום שאין לי דבר שלמענו אשאר.. והיום היום אני עוזבת..


העולם הזה לא מבין אותי ואני מוותרת .. אני רוצה ללכת הבייתה עכשיו.. כי במאוחר או מוקדם זה ייגמר אני לא רוצה להיות פה שזה יקרה...


בנאדם מתהלך בין החיים.. בעוד נשמתו ממזמן כבר לא שייכת לגופו.. כול רגש נעלם.. רק ריקנות חשוכה.. ושכך מרגיש אדם.. אז בשביל מה?...


היום.. היום אני עוזבת הלב מתעצב ... הנשמה מרחפת בין חיים למוות גם היא מבובלת אבל בסוף היא עוד תמצא נחמה...