לבד בגשם...

"היא פתחה את הארון ושלפה ממנו את נעלי ההתעמלות השחורות שלה. היא קשרה את השרוכים בקשר חזק כמו שהיא הכי שונאת, כי היא רצתה להכאיב לעצמה..!!היא כעסה על עצמה שהייתה כה טיפשה על שניתפסה לאשליות..היא לקחה ג'קט, השאירה פתק "הלכתי" על השולחן במיטבח, נעלה את הדלת ויצאה לרחוב. הרחוב היה שקט השמיים היו קודרים, היא ראתה בשמים כמה עננים אפורים, הם ניראו לה עצובים, עצובים כמוה. היא התחילה ללכת, היא לא חשבה לאן היא הולכת, הרגליים נעו מעצמן כאילו אין לה שליטה עליהן. גשם החל מטפטף, העננים בוכים, בוכים כמוה. האם גם להם משהו שבר את הלב?.היא המשיכה ללכת בגשם, ילדה רטובה, יפה ובודדה עם לב שבור מסתובבת בגשם לבדה. הפנים שלה היו רטובות כל כך עד שהיא כבר לא הייתה בטוחה אם זה מהגשם או מהדמעות, הדמעות שלא מפסיקות. והיא בכתה..... היא בכתה המון, היא בכתה על כך שאהבה אותו, על כך שהתייחסה אליו, הוא שבר את ליבה, ריסק אותו ברגליו ופנה לדרכו.היא המשיכה ללכת בגשם ואז פתאום נעצרה, היא הסתובבה וחזרה הביתה. היא הגיעה הביתה רטובה וקופאת מקור.ילדה קטנה עם לב שבור שאין מי שיבין אותה....!!