קשה להילחם...

קשה להילחם בדמעות.. קשה להילחם בחיים שמקשים להכאיב לך... קשה לאהוב שאין כבר אמונה באהבה.. קשה לתת ללב ללכת אחרי הבלתי אפשרי מהפחד ליפול..


קשה לאבד את עצמנו.. ככה באמצע החיים קשה לתת אמונה באנשים.. כי תמיד בסוף הם פוגעים.. קשה לתת לאנשים ללכת שצריך.. כי תמיד זה מכאיב כול כך...


קשה להילחם בבלתי אפשרי קשה לצפות לדברים ואז להרגיש את האכזבה באה במקום הצפייה.. קשה לתת לעצמנו להיסחף אחרי הרגשות אין לנו שליטה וזה מאיים עלינו..


קשה להילחם במוות הוא בלתי נמנע... קשה לא לאהוב הלב לא אוהב לשאול אותנו.. קשה לקום על שני רגליים אחרי שהנפילה חזקה מידי.. קשה להמשיך הלאה שכולם כבר התקדמו כול כך..


קשה להרגיש אחרון במרוץ.. לראות רק את גבם על האחרים.. קשה להאמין תמיד באלוהים גם שילדים נרצחים לך מול העיניים.. קשה להיות שונה שהעולם משאיר בצד את כול השונים.. קשה להיות מכוער.. שרק מי שיפה מצליח ואילו המכוער.. נשאר בודד לעד..


קשה להרגיש חיי כשאתה מת בתוכך.. קשה לא להרגיש קנאה שלך רע ולכולם טוב מידי.. קשה לחיות בעולם הזה.. קשה למצוא את האושר שאנו נכספים לו.. קשה להיות עצמנו שיש כול כך הרבה צביעות סביבנו.. קשה לחייך שאין לך חשק לקום מהמיטה..


קשה.. בעצם כמעט הכול קשה מידי.. אך השאלה היא האם נמשיך ונילחם גם בבלתי אפשרי.. או נבחר בדרך הקלה יותר ונעצור... ולא נרגיש יותר דבר..