לאהובי

אני כבר כל כך חסרת מילים.                                                                     
אני לא יודעת כבר איך לתאר ולהסביר לך.                                                             
כל פעם אתה משאיר בי עוד ועוד ועוד צלקת.                                                  
אני יודעת שמה שאני אכתוב עכשיו ייגרום לך לכעוס מאוד, אבל זאת האמת.            
אתה האהבה הראשונה שלי ונפגעתי מהאהבה הזאת כל כך הרבה שאני מרגישה כאילו אני לא רוצה להתאהב שוב, לפחות לא בזמן הקרוב.                   


 אני מרגישה כאילו אני בובה, ואתה משחק בי, ומשחק, ולא מבין כמה שאני נפגעת.             
למה אתה לא יכול להיכנס לפרופורציות ולהבין את הדברים השטותיים שלך אולי נראים מאוד חשובים אבל הם ממש לא!!!                                              


 איך אתה יכול להגיד שאני לא שם בשבילך??                                                        
אתה החיים שלי!!!                                                                                      
אני כל היום חושבת עלייך ודואגת לך!                                                                 
כשאני חושבת על זה, אני כל כך מצטערת שנהייתי תלוייה בך.                                     
אני חושבת עלייך ואני כל כך מקנאה בך!                                                            
כל כך מקנאה באיך שאתה לא בוכה שעות על כל ריב ביננו,שאתה יכול לסנן אותי שעות,ולהתעלם מכל ההודעות שלי שאני מחכה שתענה.                       


עשיתי כזאת טעות בזה שפשוט נקשרתי אלייך יותר מדי, וזה שהתאהבתי בך יותר מדי.          
כשניסית להתחיל איתי, הייתה סביבי חומה.                                                    
חומה שבניתי בדיוק בגלל זה.                                                                         
בדיוק בשביל לא להיקשר כל כך לבן אדם ופשוט לסבול ולחשוב כל היום עליו ולהתחרפן.        
וברגע שבן אדם מרגיש שפשוט קשורים אליו ולא יכולים בלעדיו אז הוא מרגיש (גם אם לא במודע) שהוא יכול להתנהג איך שבא לו.                                


ופה אתה צדקת ואני עשיתי טעות.                                                                    
הקשבתי לשיכנועים שלך שאתה אוהב אותי כמו שלא אהבת בחיים, שאף פעם לא תפגע בי, להודעות שהעלו לי כל פעם חיוך על הפנים, לשיחות טלפון כי התגעגעת....                      
גרמת לי להתאהב בך צעד אחר צעד, במשך חודשים.                                              
גרמת לי להיפתח אלייך בכל דרך אפשרית.                                                           
עד שאני חושבת שאני כבר לא יכולה בלעדייך.                                                        
אני רוצה להיות חזקה כמוך אהובי,אבל אני כבר לא יכולה.                                         
אני מנסה לצאת מזה, לא לבכות, לא לחשוב עלייך.                                                 
אבל זה לא מצליח.                                                                                      
איך אתה עושה את זה?                                                                                
איך אתה יכול לטעון שאתה אוהב אותי ולפגוע בי ככה?  איך??                                     
אתה יודע אהובי, כמה שאתה לא מדהים, וכמה שלא עשיתי טעויות בתחילת הקשר ביננו, לא נותן ולא ייתן לך את הזכות לפגוע בי ככה.                           


אני אנסה בכל הכוח שיש בי להפסיק להיות תלוייה בך, לקבל את העובדה שאתה לא עונה לי 50 פעם, ושלא תאהב אותי כמו שאני אוהבת אותך.             


עד עכשיו לא האמנתי בכלל שמישהו יכול לבוא ולפגוע בי בצורה כל כך כואבת.                  
אומרים שמכל חוויה לומדים משהו.                                                                     
ואני למדתי לקח מאוד גדול לחיים.                                                                   
אני לא יודעת אם תקרא את זה או לא.                                                                 
או אם תתקשר ותתחרט על הדברים שלך.                                                            
אם תתגעגע ותחשוב עליי בין כל העיסוקים שלך.                                                     
אבל עכשיו, אחרי שנה ו-10 חודשים ביחד, אני אומרת די.                                          
אני לא חושבת שאני יכולה להמשיך ככה יותר.