לנועם, האחד והיחיד

נועם,


שינית את כול השקפת עולמי, חשבתי שאי אפשר, אבל אתה הראת שאפשר, ועוד איך, ועד כמה.


אוף, כאשר ניתנת ההזדמנות לכתוב את משאני מרגישה, אני פתאום מקבלת רגליים קרות, כיאילו אתה באמת קורא את זה, וגרוע מזה, יודע מי כותב אותו.


אין מה להוסיף על הקיים, אני אוהבת אותך, וזהו.


אני זוכרת את הדברים הטובים, ואת האושר, ואת המשחקים שלך,ואת הדברים הפחות טובים, אך מזה משנה, במילא לא ניתן לתקן שום דבר.גם עם ניסיתי, ניכשלתי,אבל עדיין יש עוד הזדמנות אחרונה,אולי אשתמש בה,ואולי לא,ואת הנעשה אין להשיב.


תמיד תהיתי מה פשר המבט שלך, הצחוק והשאלה, תמיד ניחשתי, לעיתים נכונות, לעיתים לא, אבל שום דבר לא שינה את העיקרון, היית חשוב לי לא פחות מאשר כעט.


אף סיפור אהבה לא נשכח, אבל כולם נחלת העבר, אני מקווה שהסיפור שלנו, נועם, יהיה גם נחלת העתיד המשותף שלנו יחד.