על הדבש ועל העוקץ

אני רוצה להגיד לך תודה,
שברגע שבו הייתי בקרשים אספת אותי אלייך, קיבלת אותי כמו שאני, ילדה קטנה ומורדת שמחפשת
רק לעשות צרות,
על זה שלא ניסית ליישר אותי או להפוך אותי להיות בנאדם, אלא שנתת לי להתפרק ולחזור לעצמי לבד,
שנתתי לי להתבגר באופן טבעי והבנת שזה בסך הכל הגיל.
תודה על זה שלא עזבת, וגם אחרי ריב מיהרת להשיב הכל למקום כאילו כלום לא היה.
על שתמיד היה עם מי לדבר, כי תמיד היית שם, אפילו כשלא תמיד ידעת מה להגיד, אבל ידעת להקשיב
ומבחנתי זה הכל!
על שנתת לי להרגיש שאני באמת שווה משהו, כי באמת איתך הרגשתי שונה.
ותודה על זה שהתגעגעת ולא התביישת להודות בזה, שגרמת לי להסמיק אחרי כ"כ הרבה זמן ששידרתי רק קיפאון,
כאילו בשתי מילים הפשרת אותי.
תודה על זה שלא נתת לי לבכות אף פעם, ברגע של משבר היית זורק לי איזה משפט לא קשור
שהיה משכיח את כל הרע, כי אתה נתת לי אישור שהכל בסדר.
על הדבש..

ותודה,
על שברגע אחד הכל השתנה,
שהפנית לי את הגב ברגע הכי קשה, שבו החלטת לעזוב,
על זה שהרמת אותי מהקרשים אך גם החזרת אותי לשם,
על זה שפתאום הילדה שבי מאוד מפריע לך,
ועל זה שהפכתי להיות מעמסה בעינייך,
על זה שאתה יודע שאני בוכה, גם עכשיו, ואתה מחייך בגאווה,
על זה שאתה יודע שאני מתגעגעת, ולך זה רק עושה טוב, טוב לך כשרע לי,
על זה שנתתי לך את כל העולם ולקחת בלי בושה, גם את מה שהיית אמור לוותר עליו
כדי שלי יהיה טוב יותר, גם ככה לא היה לך רע אם היית יודע לוותר.
על זה שנתת לי ליפול, במקום להושיט לי יד, לפחות בפעם האחרונה,
ששחררת אותי, מבלי שיהיו לי כנפיים, ונתת לי לעוף לשום מקום.
על זה שאתה לא תקרא את המילים האלו בחיים כי זה כבר לא מעניין אותך!
על העוקץ..

תודה שנתת לי להבין, שאתה לא מי שאני צריכה,
שאני באופן תמידי ינסה להפוך כל אדם מסביבי למה שאני רוצה וצריכה!
פשוט כי אף אחד לא עומד בסטנדרטים שלי..
ותודה שנתת לי להבין שאתה ילד, כי אני ילדה רק בגלל שאני מתאימה את עצמי לרמה של האדם שעומד מולי,
עד לא מזמן זה היית אתה.

תודה לאל שכבר לא!