בייני לביינך..

אני יודעת שלא משנה מה אני אוציא מהפה שלי אתה בחיים לא תאמין לי כי איכזבתי אותך. "מי שעושה איתי טעות, אפילו הטעות הכי קטנה, משלם" - אל תדאג אני משלמת - במחיר הכי יקר שאפשר - בכאב שלי, תאמין או שבעצם אל תאמין (כי אתה גם ככה לא מאמין לי) באמת כואב לי, כואב לי הלב. אני עומדת מולך ואני הכי אמיתית שאפשר ואין לי מה להסתיר יותר, כל מה שנאמר - נאמר, ושום מילה ושוב דבר לא יחזירו את הגלגל אחורנית, כי אתה שמעת את מה שהיית צריך לשמוע ואז נסתמו לך האזניים ואת המילים "אני אוהבת אותך" לא שמעת כי לא היה לך צורך בהם, ואני נשארת דוממת בתוך מערבולת של שקרים שבניתי סביב שקר אחד שהרס אותך, הרס אותנו. הסבל מגיע לי והפחד מגיע תוך כדי אין דבר שיעצור את זה חוץ מנוחכותך, שיותר לא אזכה בה, טעיתי, בגדול, אבל.. בעצם אין פה אבל.. כי שום צירוץ לא יצדיק את מעשיי, חוץ מלבקש ממך מחילה ולהגיד לך כמה אני אוהבת אותך לא נשאר לי הרבה מה לעשות, יש מישהו שם למעלה והוא מעניש אותי כמו שמגיע לי, ואין להסביר את הכאב שנוטף לי מבפנים וממלמל בכל שניה אפשרית "מגיע לך". מגיע לי, כמה מגיע לי, פגעתי בבן אדם שיקר לי, באמת שאתה יקר לי, אני אתן הכל כדי שתדע שגמרתי עם שקרים. "אני סומך עליי כמו שבחיים לא סמכתי על אף אחד חוץ מעל הקב"ה - אל תאכזבי אותי" אתה אמרת לי את זה לפני שנתיים בערך, איכזבתי אותך ונשבעת לך ביקר לי מכל באור שאני רואה  שזולגות לי דמעות ברגעים אלה ממש כשאני נזכרת באותם המילים שלך - שחזרת ואמרת כל הזמן כמה אתה מאמין לי וכמה אני אמיתית, אני מצטערת ואין לי אפשרות לתאר כמה, עם השקר שלי גרמתי לך לא להאמין לדבר, חטאתי, פשעתי, אבל המילים שלי עכשיו לא שקריות - אני אוהבת אותך -


סליחה


אירה