לנסיך שלי שאותו אני אוהבת למרות הכל

אני יודעת שאני לא אשלח לך את המכתב הזה , אני יודעת שגם מה שאכתוב לא אוכל
להגיד במילים לפניך. כשאתה מולי אני לא יכולה להגיד כלום , המילים לא יוצאות לי
מהפה. אני מיואשת ומאוכזבת מהמצב הזה בחיים שלי. מאז הפרידה אני השתניתי כולם
אומרים לי. אני כבר לא אותה בחורה שמחה שהתעוררה כל בוקר מאושרת ומצפה לראותך ולנשק
אותך, עכשיו כבר כשאני קמה בבוקר אני חסרת חשק ללכת לעשות דברים אני יודעת שאני
צריכה להמשיך הלאה אבל אני לא יכולה בלעדיך. אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי אף אחד
בחיים שלי. בלעדייך זה לא אותו דבר. נפרדנו אבל שנינו יודעים שאנחנו עדין מאוהבים
אחד בשני אז למה לעזאזעל לא תבוא ותגיד לי שאה אוהב ורוצה לחזור . למה אתה חייב
לפגוע בי ולמצוא לעצמך חברה חדשה ולנסות לשכוח אותי. לא היו לך סיבות להיפרד ממני
אבל קמת יום אחד והחלטת להשאיר אותי לבד ועכשיו מה ?שנינו סובלים. אפילו אתה מודה
שאתה אוהב אותי אבל לבקש סליחה ולבקש לחזור זה לא בשבילך. אתה לצערי לא מספיק גבר
כדי לדעת ולהבין שטעית ולדעת להתחרט.