משהו מיוחד, אין לאף אחד...

הכל התחיל במסיבה. ראיתי אותך, היית נחמד וכל כך יפה.אחרי ששמעתי כל כך הרבה
לפני, בהתחלה לא הבנתי מה הביג דיל, ממה כולם מתלהבים, אתה סך הכל ילד רגיל, לפני
שידעתי מה יש בפנים. ואז, אז הגעת אליי. לאייסיקיו. התחלנו לדבר וגיליתי ילד מדהים.
ילד כל כך מקסים, רגיש ואכפתי, ומצחיק. כל כך מושלם. חודש עבר לו ככה, חודש של
ידידות, שהלכה והתפתחה למשהו. משהו מיוחד וראשון. אז ראיתי אותך, ככה בלי לתכנן,
וידעתי, ידעתי שזהו, אני שלך. אחרי שבוע הפכנו לחברים. ואז, יום אחד, אמרת לי שאתה
אוהב אותה, אתה אוהב אותה כבר 6 חודשים. נפגעתי, כי למרות שהיינו יחדיו רק שבוע אחד
בלבד, הלב שלי כבר אהב, וזה כל כך כאב. אבל עדיין, שם, בפנים, ידעתי איכשהו שנחזור.
היה כמו מנגנון, שאמר לי את האהבה לשמור. אז שמרתי. ואחרי שבועיים עזבת אותה. ואחרי
שבוע וחצי חזרנו. כי ידעתי. אמרת שתנסה לפתח מה שהיה, כי היה, ונשאר למרות הכל,
והצלחת. הצלחת ובגדול. פיתחת את זה לאהבה כל כך מדהימה, שהרגשנו אחד את השני כל
שניה ביממה. וככה עברו להם כמעט 3 חודשים, 3 חודשים פשוט מדהימים, ונכון לעכשיו,
הכי מדהימים שהיו לי בחיים. ואז, פתאום, אמרת שנגמר. אתה לא מרגיש אותו דבר. מכל
הפגישות שלנו, הנשיקות, החיבוקים, השטויות הקטנות שהיינו לוחשים, מכל זה לא נותר
דבר. רק חשק להיות לי ידיד, אבל לא אוהב. כי אמרת שאין לך יותר כלום בלב. האהבה
הראשונה שלי נטשה אותי פעמיים, ולמרות כל הצער, אני רוצה אותו עדיין...וזה קשה, כי
אני יודעת שאהבה כמו שלי אתה לא מרגיש, למרות שאני רוצה אותך, בשבילי אתה האיש. אז
איך זה? ולמה זה? איך נגמרת אהבה? יש דבר כזה?! לא יודעת אם זה כי התרחקנו, לא
יודעת גם אם בכלל אהבנו, אבל דבר אחד יודעת- אתה לא רוצה אותי יותר, ואני כל כך
נפגעת. הלב שלי, זה שהיה ולצערי עוד שלך, אותו הלב בוכה רק לך. בדמעות של דם, דם
אדום וחם,מקווה שלא לעולם, הוא בוכה ונוטף, ואת כל גופי בכאב שוטף... שי אני אוהבת
אותך, ומקווה שכבר הכל יסתדר, אם שנגמור, ואם שנישאר... :(