נשמה שלי

שוב פעם אני מוצאת את עצמי יושבת פה מול המחשב וכותבת לך עוד מכתב..עוד מכתב שבא מהלב..
בדמעות ובכאב. כל כך הרבה דברים אני רוצה לומר לך, אולי שכבר אמרתי, אבל אני רוצה להגיד לך אותם שוב ושוב... עד שימאס.
חצי שנה קסומה עברנו ביחד, פשוט אין מילים, לא היה בן אדם בעולם שהכיר אותי טוב יותר ממך,
חלקנו את השמחה בצחוק ואת הכאב בדמעות, חלקנו כל רגע ורגע מהחיים שלנו ביחד!
 היינו הכל אחד בשביל השני.ועכשיו, כשזה נגמר, אני תוהה לאן נעלם כל הקסם וכל הרגעים האלה ששייכים רק לי ולך?!
זה כל כך כואב שקשה לי לנשום... כבר חודש שאני מרגישה שאין לי סיבה לקום בבוקר, שאני מרגישה שהלב שלי גוסס...
אני שומעת כל היום את השירים שלנו שאהבנו, שמזכירים לי אותך, ובוכה עלייך, ועל האהבה שלנו, שעוד לא מתה, אבל אני יודעת שיותר היא לא תחזור..
אני יודעת שפגעתי, נתתי לך לפעמים שקרים מתוקים למרות שתמיד רצית לשמוע את האמת המרה,
אבל זה לא היה בכוונות לפגוע כי לאבד אותך זה הדבר שהכי פחדתי בחיים שלי...אל תשאל למה זה היה כי אני פשוט בעצמי לא יודעת...
 ניסיתי ליצור לנו בועה כזאת שהכל יהיה איך שאני רוצה, גם אם זה לא בדיוק ככה. וטעיתי.
אבל יש דבר אחד הכי חזק והכי אמיתי יותר מכל שקר מתוק, שתמיד אמרתי לך וזה שאני אוהבת אותך. אתה אפילו לא קולט עד כמה...
 כשאני חושבת עלייך הלב שלי מחסיר פעימה, אתה היחיד שגורם לו לפעום מהר יותר ולאט יותר בו זמנית.
 לימדת אותי רגשות שאפילו לא האמנתי שקיימים, אבל אתה הוכחת לי שלאהבה אין גבולות.
עם כל פעימה אני אוהבת אותך יותר, אז תדע שאני אוהבת אותך הכי הרבה שאפשר עד הפעימה הבאה....
כל יום רק התאהבתי בך יותר ויותר, ונקשרתי כלכך חזק שעכשיו קשה לפרום את הקשר הזה..
אחרי חודש הרגשתי בצורה כל כך ברורה איך אתה שובר אותי, לאט לאט... ושומעת את אותם שירים כל פעם ומנסה לחשוב עלינו ועל כל החוויות שלנו ומתוך הדמעות אני מחייכת לעצמי, אבל הזיכרון האחרון שנותר לי ממך..
והריח שלך עדיין נשאר על הבגדים שלי, והתמונות שלך עדיין תלויות בחדר שלי, וההודעות שלך עדיין לא נמחקו מהפלאפון שלי..
הפרידה הזאת ממך זה אחד הדברים הקשים והכואבים שעברתי בחיים שלי....
 לא האמנתי שקיים כאב בסדר גודל כזה. זה פשוט לא נתפס איך אהבה של אישה לגבר יכולה להיות כל כך כואבת..
לא מצליחה לשכוח את הלילה האחרון שלנו, איך אהבנו, התחבקנו..
ופתאום הדמעות זלגו בלי הסמכתי..אבל לא הצלחתי לשלוט בזה, זה היה כל כך קשה, הדמעות העצורות האלה מרות מכל כאב, ואתה מלאך שלי,
בכית ביחד איתי ואמרת לי שזה הדבר הכי עצוב שראית בחיים שלך, ובתוך מסכת הדמעות שבתוך עינייך לקחת את עצמך וקמת והלכת...
איך מלאך יכול לבכות..?! ואיך מלאך שבר לי כך את הלב?
איך מלאך לא יכול לסלוח על דבר שלא נעשה בכוונות רעות? איך הוא לא יכול להבין את גודל האהבה?
 איך מלאך יכול לוותר על אחד הדברים הטובים בחיים?
 לא עוזבים בן אדם אהוב ואוהב...
מעולם לא חשבתי על גבר אחר, מעולם לא רציתי אף אחד מלבדייך! איך לא ראית את זה ולא הבנת את זה?!
 איך אתה יכול להגיד שהרסתי את כל האמון שהיה בינינו!? מעולם אפילו לא חשבתי על גבר אחר בתור גבר! מבחינתי כולם אנשים,
אתה הגבר היחיד בחיים שלי, תבין!
אתה רצית ללכת, בסוף נתתי לך, עם כל הכאב שיש בי, אבל נתתי. אני לא מסוגלת יותר להמשיך ולהשפיל את עצמי...
 אתה השפלת אותי מספיק, ופגעת בי יותר ממה שאפשר, כמו שמלאך בחיים לא היה פוגע!
אז כנראה שאתה בכל זאת לא מלאך מושלם כמו שחשבתי שאתה,
 כנראה שהלב שלך תמיד יהיה קר כמו שהוא היה לפני שהכרת אותי. אנשים לא משתנים.
אתה אולי תהיה עם אחרות, וזה ישבור אותי, אבל אתה תיווכח לדעת שבחיים אף אחת לא תאהב אותך כמוני,
 אף אחת לא תיגע בך כמוני, ואף אחת לא תתפוס את המקום שלי בלב שלך,
אני אלך עכשיו גם לדרכי, ולא אתקשר, ולא יבוא
אז זהו איתי, פה הכל נגמר, ועכשיו באמת הגיע הזמן להשלים עם זה! עכשיו כבר לא איכפת לי מכלום, הלב שלי כבה ברגע שעזבת,
 את השירים שלנו אני לא אפסיק לשמוע, על התמונות שלך אני לא אפסיק להסתכל, אבל מה שכן,
 כשאתה תבין שבחיים לא דורכים על אנשים ולא שוברים אותם, ואתה תצטער על כל הדמעות שהזלתי בגללך,
 אתה אולי תחזור, כמו שכולם אמרו לי, אבל אני כבר לא יהיה פה בשבילך, כמו שאתה לא פה בשבילי עכשיו... מזה פחדתי,
 שאני אפסיק לחכות, אבל זה לא כזה נורא, כנראה שעדיף להיות בן אדם אטום שלא מרגיש כלום,
 מאשר להיות אדם שנותן את כל החיים שלו ואת כל הנשמה שלו לבן אדם אחד,
 ואז הלב שלו נשבר עוד יותר.... אתה ידעת להפוך אותי לבן אדם הכי טוב ואוהב שקיים,
 ובאותה מידה לאדם הכי קר שיש... חבל להצטער על דברים, אז אני מודה לך שהפכת אותי לבן אדם כזה, כי יותר אני בחיים לא אפגע...
תזכור שאהבתי, וכנראה שגם תמיד אמשיך לאהוב....