1. המנגו- עופרי בנישו

הערה: הסיפור הוא לא אמיתי ונכתב ע"י עופרי:)


אני לא יודעת למה, אבל פתאום הרגשתי צורך לאכול מנגו.
אף פעם לא הרגשתי כזה צורך נועז ואמיץ, מי כבר אוכל מנגו, ועוד מרצון שלו?, נשמע מוזר.
בכל אופן, הצורך הכה בי והרגשתי אותו ממלא את כולי.
האומנם? הצורך לאכול מנגו זה לא דבר שרואים/ מרגישים כל יום, אתם יודעים, הייתי מבולבלת ובכלל לא הבנתי מה קרה.
החלטתי לגשת אליו, ולבקש ממנו אם הוא יכול לחתוך לי מנגו.
למה דווקא אליו אתם שואלים? באמת שאני לא יודעת, לא ראיתי אותו חותך מנגו בעבר, ועד כמה שאני יודעת הוא בכלל לא אהב מנגו.
אבל הדרך שבה הוא חתך אותו הייתה מדהימה.
הוא ממש השקיע את כל כולו, בשביל המנגו, העיניים שלו זהרו כשהוא שמע את המילה "מנגו", אבל בעצם, תחשבו, כמה פעמים בחיים שלכם אתם שומעים את המילה "מנגו"?
ובכלל, הדרך שבה הוא חתך אותו, הייתה נפלאה, איך הוא לקח את הסכין בעדינות והחל לחתוך את קליפת המנגו ההיא.
האור שהיה לו בעיניים, והחיוך הענקי על השפתיים לא הרפה.
לא חשבתי שאני יהנה כל-כך לראות מישהו חותך מנגו, ועוד יותר לא האמנתי שמישהו יחתוך מנגו בכזאת הנאה.
הוא סיים.
למנגו היה צבע כתום-כתום, קצת כמו של תפוז, נראה משונה, אבל טעם גן-עדן.
לא האמנתי שלמנגו יכול להיות כזה טעם נפלא, טעם מתוק, טעם שמילא אותי בתשוקה.
הרמתי את מבטי מן המנגו והסתכלתי על הדרך בה הוא אכל את המנגו, ובאותו זמן הוא הסתכל עלי. המבטים שלנו נפגשו.
לא יכולתי להסיר ממנו את מבטי, ואז הוא חייך, ורקץ לי עין, ואני? חייכתי בחזרה.
אני לא יכולה להסביר מה הרגשתי, אבל זה היה מדהים.

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=553&msgid=36009630