אמרו לי לכתוב מכתב

אמרו לי לכתוב מכתב.. גם אם זה האחרון אמרו לי שכדי.. שהאבן חייבת לעזוב את ליבי אמרו שזה עדיף כך שעוד ימים טובים בפתח אמרו כול כך הרבה דברים..


אבל לדבר לא הקשבתי באמת הייתי עסוקה במחשבות .. בלחפש את עינייך שיביטו שיגדו שהכול בסדר שירגיעו אתה הנשמה טיפה..


כול כך הרבה שאלות יש לי אליך רוצה לדעת למה.. רוצה לדעת בפעם הראשונה מי אתה באמת.. אתה אומר זה לא אשמתנו אבל זה לא מנחם כי הדמעות ממשיכות לרדת במורד הרחוב הריק מאנשים מאושרים...


שוב מוצאת את עצמי מנסה לכתוב מכתב .. לחפש עוד רגע אחד לזכור לעד.. לחפש את מה שאיבדתי לפני כול כך הרבה זמן אבל הנה אני עוד נאחזת בכלום כי זה מה שרק שנשאר..


אמרו לי לכתוב מכתב שיקל על הכאב טיפה שהכוללא יראה כול כך רע לכתוב את הרגשות להיחשף.. אבל משהו עוצר בעדי הידיים כותבות מילים שנראות בעיני חסרות משמעות..


כי כך או כך לא תדע לא תראה את המכתב הזה.. שמגלה אותי בפנייך כול הלילה חשבתי מה יכולה להיות תגובתך וכואב לי לחשוב שיש סיכוי שהיית נשאר אדיש ...


אז המכתב הזה לא ישאר במגירה להזכיר את מה שהיה הוא יתפזר ברוח כמו הסוף של האהבה הזאת..


אמרו לי לכתוב מכתב...