לנסיכון שליי >>

נסיך שלי,


האמת, אני כבר לא מאמינה שתראה אי פעם את המכתב הזה, אבל בשביל עצמי, הרגשתי שאני חיייבת לכתוב את כל מה שעובר עליי מאז שאנחנו כבר לא יחד.


נסיכון שלי, אני יודעת שהייתי לא בסדר, ממש ממש לא בסדר, אני לא מנסה להצדיק את עצמי,עשיתי טעויות, אני מודה!


אבל למה?! למה תמיד אחרי שכבר הצלחתי להשלים עם המצב הקיים תמיד אתה מתקשר?


מה אני אמורה לעשות?! תגיד לי אתה, תמיד אמרת ששנינו זה עד הסוף, ביחד לנצח, כואב לי לחשוב שכל אלה היו רק מילים, שכבר כלום לא נשאר מהתקופה שהיינו יחד, התקופה הכי יפה בחיימשלי, כואב לי לחשוב שכל זה ישאר עכשיו רק בתור זיכרון מתוק ולפי מה שנראה גם מאוד רחוק.


מאמי, אומרים שבחיים לא לומדים להעריך דברים עד שלא מאבדים אותם, אני לא רוצה לחשוב שז מה שקורה לנו, אני כ"כ אוהבת אותך.


אני יודעת שאני נשמעת אנוכית, ושתמיד ששאלת אותי אם אני עדיין אוהבת אותך עניתי לך שמבחינתי כבר לא נשאר רגש.


אבל מאמי תבין, אני יודעת שפגעתי בך, פגעתי בך המון, ולפעמים אני חושבת על זה ומעדיפה לפגוע בעצמי, לשתוק, ולא להגיד לך, כי תבין מאמי, אני פוחדת שתפגע שוב, אבל אני לא רוצה לחשוב שבמעשים שלי אני פוגעת בשתינו..


אם תראה את המכתב הזה... אז רציתי להגיד תודה.


תודה שקודם כל היית החבר הכי טוב שלי, אהובי, החברה הכי טובה שלי, הידיד שלי, והילד שעליו תמיד יכולתי לסמוך בעיניים עצומות.


אולי עכשיו כבר לא אכפת לך, לפי ההתייחסות ככה זה נראה..


מאמי, אני לא רוצה לחשוב שהכל נמחק, תבין, קשה לי, חבל שזה מה שאתה גורם לי להבין.


וחבל שאם אתה אומר שעוד יש בך איזה רגש, אתה מראה לי את ההפך במקום להחזיר את מה שהיה פעם.


מאמי שלי... אני אוהבת אותך גם אם אני מכשיחה, גם אם אני לא אומרת,


אני באמת אוהבת!!!


הנסיכה הקטנה שלךך..