«::*°•מוות למען האהבה (כל הפרקים)•°*::»/«::*°•סילבסטר החתול •°*::»

 


פרק ראשון:
======
יש אנשים שמעדיפים למות בגבורה,
ויש אנשים שלא אכפת להם איך זה קרה.
הסיפור שאני הולך לכם עכשיו לספר,
הוא סיפור נוגע ללב שאי אפשר לתאר.
הכל התחיל ביום אחד, יום גשום,
כשלסילבסטר החתול לא היה כלום:
לא חברה, לא שמחה, פשוט שום דבר,
והוא ניסה להכניס לחייו אור ככל שאפשר.
אבל אז הוא פגש במישהי חמודה ומושלמת,
שנישק אותה כאילו הייתה היפהייפיה הנרדמת.
הם אהבו כמו בסרטים ואהבתם הייתה גדולה,
הנשמה שלו על שלה ושלה על שלו הייתה נעולה.
הם אהבו כמה שנים ואז הגיע יום ההולדת שלה,
והוא רצה להפתיע ולעשות את הכל בשבילה.
הוא ידע שהיא אוהבת פרח שמצויי במרחקים,
ולכן הוא יצא במסע הארוך לעבר העמקים.
חברתו לא ידעה על כך שום דבר ואם ידעה הייתה מסרבת,
היא ידעה שהיציאה בחיים מהדרך הזו כלל לא מחייבת.
אבל סילבסטר הרומנטי המשיך בדרך הארוכה,
רק להראות את אהבתו אליה, הכל כך מתוקה.
הוא הלך כמה שאפשר ולבסוף לקח מונית,
אבל אז התרחשה לה התקלה הקטלנית,
המונית נפלה מהגשר שהיה בבנייה, בעקבות הערפל,
חברתו ביקרה אותו בביה"ח ושייצא בחיים המשיכה להתפלל.
כך כל יום היא ביקרה ואת יומהולדתה חגגה בחדר הניתוח,
אבל הזמן לא עבר והעלה את העצבים, הכל היה כל כך מתוח.
סילבסטר אושפז בטיפול נמרץ ועיניו היו סגורות,
אך כשחברתו דיברה אליו, מיצמוץ בעיניו היא החלה לראות.
הוא אמר לה מזל טוב בקול חלש וכמובן שהוא אותה אוהב,
היא בכתה עם כל כך הרבה דמעות שגרמו לכל כך הרבה כאב.
עבר חודש וסילבסטר היה בתרדמת ממש כמו צמח,
עכשיו הוא היה היפהייפיה הנרדמת והכל בגלל אותו פרח.
אחרי 50 ימים מאותה תאונה, נקבע הסוף הטראגי והמר,
סילבסטר החתול לחיים, לאהבה וכמובן לשמחת החיים לא חזר.
חברתו של סילבסטר לא תשכח בחיים את 3 המילים היקרות:
"אני אוהב אותך", ולא תשכח שאת עיניו רק היא הצליחה לראות.
סילבסטר הגיע לקבר, הכל שם היה מחושמל וכל כך מצמרר,
חברתו עלתה לקבר ואמרה שהיא תאהב אותו תמיד ולא אף אחד אחר.
כולם הלכו בסוף ההלוויה, אף אחד את הסבל לא יכל לעבור,
הדמעות זלגו מכולם ואת הרגעים האלה לא היה ניתן בכלל לעצור.
אך החברה נשארה כשכולה בוכה, ולחשה לקבר:
"אני אוהבת אותך סילבסטר לעד, עוד הכל יהיה בסדר".
היא המשיכה ואמרה: "בשבילי זאת לא סתם קבורה,
כי אתה מלאך שלי מתת למעני, מתת בגבורה!!!""

פרק שני:
=====
היא המשיכה ואמרה: "בשבילי זאת לא סתם קבורה,
כי אתה מלאך שלי מתת למעני, מתת בגבורה!!!".
עיניה התחילו דומעות, היא רצתה להתאבד,
העיקר להיות בשמיים עם סילבסטר ואותו לכבד,
אבל היא זכרה שסילבסטר תמיד לה בכל יום אמר,
שאסור להישבר בחיים ולתת לעצב לנצח, לעצב האכזר.
היא ניסתה לא לחשוב על המוות אך הנשמה שלה הייתה נשברת,
חל בה שינוי גדול מאותו יום והיא נהפכה להיות ילדה אחרת.
חלפו השנים והיא לא רצתה חבר, הייתה נעולה בתוך עצמה,
והכל בגלל התאונה של סילבסטר שבגללה חרב עליה עולמה.
אחרי 5 שנים מאותה תאונה היא ראתה מישהו שדומה לסילבסטר,
היא התקרבה אליו מהר, הסתכלה בעיניו והתרגשה איתו לדבר.
היא סיפרה לו את הסיפור על סילבסטר והוא התחיל לבכות,
הדמעות ממנו פרצו וזה היה מוזר איך שהוא לא יכל לחכות.
לפתע הכל חזר במחשבות של החברה, הכל חזר לאחור,
היא נזכרה בכל הרגעים שביחד עם סילבסטר הצליחה לעבור,
איך החתול ניסה אותה להפתיע ואת הפרח להביא,
ואיך הגיע הרגע האחרון שלהם ביחד, רגע השיא.
היא הבינה כמה החתול היה חשוב בחייה,
עד שהיא איבדה אותו ולמעשה את אור עיניה.
אבל פתאום היא חזרה למציאות וראתה את האיש ממול,
האיש המסתורי שלדעתה יש לו קשר לסילבסטר החתול.

פרק שלישי:
======
אבל פתאום היא חזרה למציאות וראתה את האיש ממול,
האיש המסתורי שלדעתה יש לו קשר לסילבסטר החתול.
"יש לך משהו שאיתו אני יכולה לנגב את הדמעות?",
אבל האיש המסתורי לא שמע והמשיך בה רק לבהות.
היא לקחה את ידה ושמה על כתפו, נשמתו כמובן נבהלה,
היא לא הבינה ואמרה: "תענה לי בבקשה על השאלה שנשאלה".
הוא אמר שכן, לקח את ידו והעביר על פניה,
ניגב בעזרתן את כל הדמעות שהיו בעיניה.
זה הזכיר לה משהו שהיה לה בעבר,
והיא התחילה לבכות ולחשוד באיש הזר.
היא רצתה להגיד משהו אבל באה לדבר ושתקה,
דווקא ברגע הזה היא הייתה צריכה להיות כל כך חזקה.
האיש אמר שעליו ללכת ולביתו לחזור,
כי הבטיח שלאמו, הוא חייב לעזור.
החברה התחילה להגיד: יש לך אולי קש... לא חשוב, תלך",
הוא לא הבין כלום בגלל שהיא בכתה, אמר לה לחייך,
ושאסור להישבר בחיים ולתת לעצב לנצח, לעצב האכזר,
והיא כמובן זכרה מאיפה המשפט הזה, הכל כך יקר.
היא אמרה לו נכון והתחילה אותו ללוות בלילה האפל,
הוא הגיע למגדלור שהוסתר בעקבות הערפל.
היא התחילה לחשוד, אך נפרדה ממנו בנשיקה בלחי,
כמובן שהיא לא הצליחה לעצור את כל הבכי.
היא חזרה לביתה וסיפרה על כך לחברתה הטובה,
על כל השיחה שהייתה עם האיש ועל כל מחשבה.
"האיש אמר 2 משפטים שסילבסטר אמר, בדיוק באותן המילים,
משהו נורא חזק גרם לי לחשוד בו, משהו מפר את הכללים"
חברתה הטובה, דנה, שאלה: "ראית איפה האיש גר?",
"כן, בתוך המגדלור", ענתה לה עדן מהר וישר.
עדן, תפסיקי לבכות ועל האיש הזה לחשוב,
נצא בלילה לכיוון המגדלור ועל כל תנועה שלו נעקוב.
עדן בכתה ושאלה: "סילבסטר עליי שומר למעלה?",
דנה אמרה ברור, ואז הגיעה שעת הלילה.

פרק רביעי:
======
עדן בכתה ושאלה: "סילבסטר עליי שומר למעלה?",
דנה אמרה ברור, ואז הגיעה שעת הלילה.
הן התלבשו בגדים חמים כדי שלא יהיה קר,
הטעם שהיה באוויר היה כל כך מוזר,
עדן בכתה אבל דנה נראתה לצידה כשאותה היא עוטפת,
והן החליטו לצאת לדרך ולקחו איתן משקפת.
הן הלכו בשביל החשוך, איפה שסילבסטר את עדן הכיר,
והדמעות פרצו מעדן ללא הפסקה, טעמן היה מריר.
היא חשבה שמשהו רע עומד לקרות,
אולי היא צדקה, בעתיד נוכל לראות.
הן התקדמו לעבר המגדלור, צעד אחר צעד,
הכל היה חשוך ולא היה אור, הרחוב נשאר לבד.
הן הגיעו לחוף אך המגדלור היה חשוך ובלי נשמה,
כמו הנשמה של עדן כשסילבסטר מת בתאונה.
בכניסה הן ראו מלא בגדים קרועים,
חששו להיכנס, אולי לא ייצאו הן בחיים.
"עדן, אנחנו חברות לנצח! ניכנס ביחד: אחד, שתיים שלוש!",
הן פתחו את הדלת ואת המגדלור הן הצליחו לכבוש.
האיש המסתורי לא נראה תחילה, לפחות לא במטבח,
אז הן התפצלו וליבה של כל אחת למקום אחר הלך:
עדן הלכה לאמבטיה ודנה המפוחדת הלכה לחדרים,
הכל היה שומם, הפחדים היו ברורים.
הן פתחו ת'ארונות, אולי ימצאו הן מסמכים,
שיתנו פרטים על האיש או יתנו רק רמזים.
כלום לא נמצא, דנה הלכה אל הסלון,
הרוח ייללה אז היא סגרה את החלון.
דנה ועדן לא ראו אחת את השנייה מאז המטבח,
אבל אז קרה משהו שאותו דנה לעולם לא תשכח,
עדן צעקה מהאמבטיה חזק ככל האפשר, אמאאאאאאא!!!!!!
דנה בכתה לגמרי, הלכה לכיוון האמבטיה ונכנסה לה פנימה.

פרק חמישי:
======
עדן צעקה מהאמבטיה חזק ככל האפשר, אמאאאאאאא!!!!!!
דנה בכתה לגמרי, הלכה לכיוון האמבטיה ונכנסה לה פנימה.
דנה לא יכלה לראות כלום כי לא היה באמבטיה אור,
היא זכרה דווקא שהיה אבל לאט לאט הוא התחיל לחזור,
הוא היבהב ומידי פעם כבה לעוד כמה שניות,
דנה הצטערה שהיא ועדן במקום הזה רצו להיות,
הכל רק כדי לגלות אם יש קשר בין סילבסטר לאיש המסתורי,
אבל אולי עכשיו הכל התמוטט וזה יהיה כבר בלתי אפשרי.
דנה נכנסה וחיפשה את עדן, הצעקה כבר לא נשמעה,
אבל היא ידעה שעדן בקלות אף פעם לא נכנעה,
אז בטח שגם למשהו שקרה היא לא תיכנע בקלות,
וזה נתן לה תקווה לחפש אותה ולקוות שלא תמות.
היא שמעה צלחת שמתנפצת מטרים ספורים ממנה,
והיא המשיכה להצטער על הבחירה שלה להגיע הנה,
היא כל כך רעדה וצעקה, הקול חזר כי היה הד,
וזה גרם לה עוד יותר לבכות וכמובן לפחד.
לפתע היא הרגישה שהיא נתקעת בגופה,
וליבה רעד ממש כמו בתוך סופה.
הדמעות המשיכו לזלוג, האור היבהב ולדנה כבה בנשמתה,
היא ראתה גופה של מישהו ופחדה לגורלה של חברתה.
"דנה, בואי מהר" נשמע מהמרפסת בקול לוחש וצרוד,
הקול היה שקט ודנה לא זיהתה, הכל היה חשוד.
דנה הלכה למרפסת, כשבדרך בעוד גופה היא בעטה,
ואז היא צעקה חזק כשאת הגרוע מכל היא ראתה.

פרק שישי:
=====
דנה הלכה למרפסת, כשבדרך בעוד גופה היא בעטה,
ואז היא צעקה חזק כשאת הגרוע מכל היא ראתה.
מול העיניים שלה עמד האיש המסתורי כשבעדן הוא מחזיק,
"תסתלקי מכאן עכשיו או שאת נשמתה אני אחניק!",
הוא חנק את עדן חזק עד שהכחילה, עם יד ימין,
ובידו השמאלית הצמיד לצווארה בחוזקה סכין.
דנה בכתה התחננה שאת חברתה יעזוב,
הוא שיחרר קצת והיא אמרה: "רק לרגע תחשוב,
מה עשינו שכזה דבר אתה עושה? למה אותה לחנוק??"
-אל תגידי לי מה לעשות! אתן פרצתן לביתי אז תתחילי לשתוק!
דנה ביקשה שאת עדן הוא ישחרר,
ולבסוף, האיש המסתורי החליט לוותר.
הוא הלך מהר והביא לעדן כוס מלאה של מים,
ביקש סליחה אחרי שהסתכל לה ישר בעיניים,
הוא התחיל לבכות ואמר שהוא מצטער,
והוא על ידי דנה הדומעת החל להיחקר.
למה אתה חי במגדלור? מה אלה היו הבגדים שבחוץ?
האיש המסתורי שתק והיה מאוד מאוד לחוץ.
הוא אמר שהוא אוסף את הבגדים האלה לעניים,
כדי לגרום להם אושר וכמובן קצת שמחת חיים,
עדן הודתה לו על העזרה לעדן, על הטיפול,
ואז נשאלה השאלה: יש לך קשר לסילבסטר החתול?

פרק שביעי:
======
דנה הודתה לו על העזרה לעדן, על הטיפול,
ואז נשאלה השאלה: יש לך קשר לסילבסטר החתול?
האיש המסתורי התחיל לגמגם, הוא התחיל להזיע,
ידענו שזה הולך להיות משהו טראגי ואולי מפתיע,
האיש התחיל להגיד: "בקשר לסילבסטר אז...." והיסס,
האיש פשוט פחד לגמרי לדבר, ליבו נעשה נמס.
עדן הלכה להביא לו לבינתיים כוס מים,
בתקווה שזה יגרום לו לדבר ולפתוח את השפתיים,
דנה אמרה לו והתחננה שימשיך לדבר,
שמנו לב שהראש שלו היה שקוע והתחיל להישבר,
עדן לבינתיים חזרה עם מהמטבח כשבידה הכוס,
האיש עדיין לא דיבר וזה גרם לו רק לכעוס:
תעזבו אותי, אני לא אגלה לכם את האמת,
לא אגלה לכם כלום וגם אם העולם ייחשב למת.
השיכנועים של דנה ועדן לא הצליחו להעלות דבר,
האיש את הפה שלו נעל, כאילו הוא סגר.
דנה ועדן הבינו שמהשיחה הזאת כלום לא ייצא,
ושהאיש את הפה שלו לפתוח ולספר כבר לא ירצה,
עדן אמרה לדנה: "בטוח האיש יודע איזשהו דבר,
על סילבסטר שאולי רצה שאני אדע כדי שיהיה מאושר".
אז הן הלכו בחזרה לבית של דנה, היה מאוחר,
אבל אז נשמעו 3 דפיקות חזקות על הדלת, זה היה מוזר.

פרק שמיני:
======
אז הן הלכו בחזרה לבית של דנה, היה מאוחר,
אבל אז נשמעו 3 דפיקות חזקות על הדלת, זה היה מוזר.
השעה הייתה מוזרה, הייתה כה מאוחרת,
לא היה מושג מי נמצא מאחורי הדלת,
עדן בכתה ופחדה את הדלת לפתוח, לא היה אור,
אז דנה קמה לכיוון הדלת, והציצה בחור,
הצעדים של עדן היו חלשים, היא הלכה נורא לאט,
אולי היא ידעה משהו, אבל אולי זה רק כמעט.
לבסוף היא ראתה דמות חשוכה מהצד השני,
"עדן בואי לפה מהר, מהרר!! לפני שאני....".
נשמעו שוב דפיקות חזקות, עדן הלכה למטבח ולקחה כיסא,
כדי שאותו תזרוק על מי שמאחורי הדלת אם לפגוע בהן הוא ינסה.
הן פתחו את הדלת ומי עמד ממול?
נכון, האיש המסתורי שהיה נורא בהול.
הוא בא: "על כל מה שהיה קודם, אני ממש מצטער,
אני מצטער על מה שגרמתי, ואת האמת באתי לכם לספר".
עדן ממש בכתה, את הדמעות לא היה ניתן להפסיק,
הן זלגו וזלגו, ואז הגיע משהו שאת פניה החוויר והשתיק:
"יש לי קשר לסילבסטר החתול, אבל אל תתפרצו עליי,
לא רציתי שעדן תדע כי היא הייתה נראית ממש רגישה בעיניי".

פרק תשיעי:
======
"יש לי קשר לסילבסטר החתול, אבל אל תתפרצו עליי,
לא רציתי שעדן תדע כי היא הייתה נראית ממש רגישה בעיניי".
נווווו, מה יש לך לספר!!!! תגיד כבררר!!!! ועכשיו!!!
השקט פתאום נשמע, דנה שתקה ולא יכלה לעמוד בזה המצב.
האיש התחיל לספר כשעיניו דומעות רצח:
"סילבסטר החתול השאיר לי משהו לתת לך".
מה הוא נתן??? למה לא נתת לי עד עכשיו? קדימה תיתן!
אני לא יכולה עוד, בבקשה!!! תביא ואני אסלח, רק תגיד כן.
האיש הסכים ונתן לה מכתב שסילבסטר אצלו השאיר:
"הוא אמר לי את זה לך כמה שיותר מהר להעביר,
במשך השנים אחרי המוות שלו, התחמקתי מהכל,
לא רציתי לדעת כלום עלייך, הייתי פחדן גדול.
אבל עכשיו באתי לפתוח אלייך את הלב,
בכל השנים האלה הרגשתי בליבי הרבה כאב.".
עדן התחילה להחוויר ודנה אותה חיבקה,
"בבקשה עדן, תשמעי את זה ותהיי חזקה!".
האיש פתח את פיו שוב ואמר:
"סילבסטר נתן לי להביא לך דבר,
אבל אני אקריא לך את זה,
כי כנראה שלא תוכלי לעמוד בזה".
האיש התחיל להקריא את המכתב:
"היי עדן, אני מקווה שאת לא בוכה עכשיו,
אני מצטער שנסעתי לקנות לך את הפרח,
אני חושב שאני הולך למות, הולך להיות לי נצח,
הרופאים לא מספרים לי כלום, אבל אני מבין,
מבין שסיפור האהבה בינינו תם, ולמוות את עצמי מכין,
אבל ממך אני לא רציתי להיפרד לעולם,
אך כנראה שהמוות כל כך חזק, יותר מכולם,
יותר מהדמעות, יותר מהעצב ויותר מהאהבה,
חשבתי שאהבה מנצחת הכל אך בליבי שוב אכזבה.
אני מצטער אם פגעתי בך אי פעם,
אני רוצה להגיד לך משהו שתזכרי את זה לעולם!
תמיד תגידי לכל אחד שאת אוהבת אותו וכמה הוא חשוב,
תנצלי את זה כי אולי יום אחד תצטערי וליבך יהיה כאוב,
אתמול כשבאת, אמרתי לך ברגעיי האחרונים שאני אותך אוהב,
אם היית שוב באה, הייתי מנסה לצעוק והמוות היה עם פחות כאב,
אני רוצה לבקש ממך משהו, ומקווה שזה יתגשם,
תמשיכי לאהוב אנשים, תתגברי עליי, אני מרגיש אשם."
אבל עדן, את שני המשפטים האחרונים לא תשמע לעולם,
הלב שלה הפסיק לפעום, הלב שלה נדם.
אחרי 3 שעות, בבית החולים נקבע מותה,
הכאב היה גדול מידי ומיזה עדן התמוטטה.
דנה התאבלה על עדן, היא תזכור אותה תמיד ,
אבל עכשיו עדן נמצאת בעולם אחר, עולם יחיד,
עולם שאליו מגיעים הטובים, ויש שם את שמה של חברתה,
גן העדן שמו, זה שהיא תרצה לחיות בו אחרי יום מותה.
דנה המשיכה לחיות והתאהבה לה לבינתיים,
ולמעלה שמרו עליה, עדן וסילבסטר המאוהבים שם בשמיים.


זה פרק שידידה שלי באותו זמן הוסיפה לסיפור שלי. פרק מהמם!!



פרק עשירי:
======
ועכשיו בגן עדן יושבים זוג האוהבים
משלימים את הזמן שלא היו זה לזו קרובים.
מציצים מידי פעם לכדור הארץ הרחוק
(עדן כל כך התגעגעה לסילבסטר שלה המתוק..)
המלאכים מספרים שזוג האוהבים שמח ומאושר
שסילבסטר לעדן סרנדות שר.
כותב לה שירים ומלחין לה מנגינות
מביט בה בחום ואהבה, ובעיניים שלא מאמינות.
הוא אינו מאמין שהיא שלו, והפעם לתמיד
ושאת אהבתם הגדולה, כבר כלום, לעולם לא ישמיד.
ועדן מצידה- שמחה ומאושרת
לפעמים היא תוהה אם זאת המציאות או שזהו סרט.
הם גרים יחד בבית המלאכים הכי מפואר
"על גבעה ירוקה ופורחת!!" כך מלאך אחד לי אמר.
בגינתם הגדולה ישנו שיח פרחים מיוחד
שסילבסטר דואג לטפח וקשה מאוד עבד.
ובכניסה לביתם נמצא לו הפרח המיוחד במיכל זכוכית
ותמיד סילבסטר לעדן מזכיר: "זוכרת כשביום הולדתך הלכתי להביא לך אותו ואת בסוף בכית?
אז הינה לך הפרח וגם הסיבה
שאנחנו חיים בגן עדן והיא משיבה:
אני אוהבת אותך!!!!!!!
לעולמי עד אהיה שלך!!!!!!!
ועדן מחייכת ובפרח בשמחה מסתכלת
ולאט לאט את אושרה הגדול- מעכלת.
מחבקת את סילבסטר שלה חיבוק ענק!
ואומרת לו שהוא יותר מתוק מממתק!
מנשקת אותו ושמה את ראשו על בירכה העדינות
וכולם מביטים בהם ביוחך, כל האנשים שבחלונות ובגינות..
שרה לו שיר, שיר ילדות ישן
ואומרת לו: "עצום את עינייך אהובי ועל בירכיי תישן..."