בלילות

רק בלילות.. קולך נוגע בחלומות של הלילה הסיפור שלנו נמשך עוד כמה רגעים.. למה באת לי כול כך קרוב ואז ככה לעזוב...


רק בלילות מרשה לעצמי להיזכר.. לבכות על משהו שלא התחיל לדעת בכאב האפור...רק בלילה נשמתי חופשייה להתאבל עליך..


בלילה... עצוב תמיד יותר התחושה של הלבד גוברת.. ואני שואלת את עצמי למה ככה לעזוב.. עיניים דומעות רק בלילות...


כשעייני מביטות בך לרגעים אני שוכחת.. שכול זה אמיתי.. שזה בכלל אי פעם קרה.. כי רק בלילות זה שוב נוגע...


מה צעק בך ללכת ככה... להיות אדיש כול כך באת לי קרוב ואז ככה לעזוב.. רק בלילות ליבי משתחרר מהכאב... בוכה על משהו שלעולם לא יחזור...


בלילות.. אני עוד שומעת קולך.. בלילה זה תמיד ממשיך מאותו הרגע שזה נגמר.. בלילות הזמן עוצר מלכת.. והכול שב למקומו.. אך תמיד יום למחרת הכול נעלם...


אני לא רוצה לגעת עוד אם זה כואב הלילות בסופו של דבר ייגמרו.. הזיכרונות ממך יישכחו... הרגעים שהיו נשארו אי שם בעבר הרחוק...למה ככה לעזוב...