ולפעמים..

לפעמים אני פוסעת בשביל אחד מבלי להסתכל אחורה

משאירה עולם גדול מידי עולם שהוא גדול עליי

הסבורים שטוב מניחים שבסופו של דבר זה יהיה רע

ולפעמים אני נוטה להיזכר במה שמת,משהו שאיניני סבורה אם יקרה מתישהו

והיום זה התפרץ,ויתרתי,כן אני הוכנעתי בידי הלב שנשבר ,הושפלתי על ידו.

אני גם רוצה לכתוב שירים ומכתבים שמחים כי בסופו של דבר כמובן הכול קורה לטובה.

היא אם רק ההיתי יכולה ההיתי שונאת אותה,ההיתי גורמת לה לבכות כל לילה כמו שאני בוכה

אבל היא כלל לא אשמה,איננה רואה מה שאני רואה.

מנשקת,מלטפת,אוחזת קרוב לליבה את מה שהיה שלי פעם

על מה אני יאשים אותה?שגזלה ממני את אהבתי?

הרי עובדה היא שזה לא כך.האהבה נגזלה כי רצה בכך.

הלב ממשיך לטעון אל תוותרי,תמשיכי,תחכי,תהיי נאמנה לרגשותייך.

תשתוק ,אל תרגיש,תהיה קר ואדיש. אני עונה לו.

חונקת בגרוני את הדמעות שמשתוקקות לרדת ואני,

אני רעה אילהן "לא" אתן תישארו במקומכן.אני אנזוף בהן עד שיעלמו.

וכך שוב ושוב בכל יום שעובר איתו הסיוט הזה עובר יחד.

ואני שואלת מתי..מתי זה יגמר?

יש לזה סוף בכלל?לאהבה הבילתי נצחית ומנוצחת?

האם באמת ויתרתי?