זאת האמא שלי

אמא,
נולדתי ממך, ממש מתוך הבטן,
בכל יום הרגשתי כמו בגן עדן,
את גרמת שכלום לי לא יחסר,
ונתת לי הכל, נתת לי כל דבר.


לימדת אותי שצריך תמיד לסלוח,
ואם מישהו בדיכאון אז לתת לו כוח,
לימדת אותי שצריך לדעת להתפשר,
וגם על דברים חשובים, לדעת לוותר.


לימדת אותי איך לחיות בכבוד,
איך לגרום לבנות מסביבי לעמוד,
איך להיות אהוב החברים בכיתה,
ואיך נתת לי נשיקה כשנכנסתי למיטה.


מה שאני היום זה בזכותך אמא,
בזכותך אני תמיד הייתי ממשיך קדימה,
אבל עכשיו אי אפשר, יש מעצור,
כי משהו את ליבי מנסה לשבור.


דווקא ביום הולדתי זה קרה?
במקום שיהיה לי טוב נהיה לי כל כך רע,
החלטת להכין עוגה בשבילי והבית נשרף,
ואם היית כאן, היית אומרת להעביר דף.


להמשיך בחיים אבל אני לא יכול,
כי הדרך שבה הלכת גורמת לי לסבול,
את נשפרת למוות כי רצית אותי להפתיע,
ועם עוגה גדולה אליי להגיע.


תמיד נתת מעצמך יותר ממה שאהבת לקבל,
בהלוויה שמעתי שאלה שמישהו שואל,
"של מי האמא המדהימה הזאת בכלל?",
ואחרי כמה שניות הוא הוסיף את המילה: ז"ל.


רואה? אף אחד לא מעכל שאת לא נמצאת איתנו,
אבל אנחנו מודים לך שהגענו לאיפה שהגענו,
עמדתי ועניתי לאותו בן אדם שאת האמא שלי,
ואז הוא בא, ניחם אותי וחיבק אותי.


כשהוא חיבק אותי שמעתי עוד ילד שענה גם,
שאמר שאת היית כמו אמא שלו ונתת לו ת'עולם,
היית האמא של כל האנשים שבאו להלווייה,
ונתת את כולך בכל רגע, בכל שנייה.


אז אני גאה לעמוד ולהגיד לכל מי שישאל,
שזכיתי לגדול בתור בנך עד שהפריד הגורל,
זאת האמא שלי, לכל מי שישאל אני אאמר,
ובשבילך אמא, בשבילך אני לא נשבר.