תחילת לימודים ברגל שמאל

אוקי אנשים אני ממש חדשה טריה פה והסיפור שלי הוא ככה... עליתי השנה לכיתה י'... שמחההההה ומאושרתת שסוף סוף אני והשיכבה שלי נכנסים לתיכון חדש שאנחנו לא מכירים אף אחד שיהיה מלא ילדים חדשים להכיר והכל חדש.. אך הכניסה ממש לא הלכה כמו שציפיתי... והתאכזבתיי המון יצא לי לבכות על זה פעם ולא אחת... גיליתי המון על חברות שלי.. גיליתי המון על ילדים דברים שלא ידעתי והתאכזבתי מהם! אין לי כל כך מה להסביר אני מקווה שאתם מבינים את המחשבות שעולות לי בראש .. היום יום שני ה-7 בספטמבר בשעה 6 ורבע החלטתי לכתוב שיר על כל מה שאני מרגישה.. זה עזר לי להוציא המון מבפנים.. אני לא יכולה להגיד שעכשיו טוב לי אבל אני מרגישה יותר טוב :/


מה שכתבתי :


השעה 6 ורבע,


יושבת לי מול המחשב וחושבת לרגע :


זאת הייתה אחת התחלות השנה הגרועות בחיים,


לא חשבתי לשניה בחופש שככה יהיה לי עצוב מבפנים.


שככה אגלה פרצופים אמיתיים וצבועים,


שככה אגלה כמה אינני רצויה בחיים.


אף פעם לא הרגשתי כזאת לא שווה,


אחת שכל חברותיה עולות מעליה חתיכת רמה.


אנני נראת כמו כולן ואני גם לא הבת המושלמת,


איך מלכתחילה לא חשבתי על זה? איזה מטומטמת.


מוצאת את עצמי בתוך ביצפר ענק עם מליון תלמידים,


ומכל אחד ואחד אני כבר לא מרגישה בנעימים.


רוב חברותי רק בנים חדשים מחפשות,


שכחו לשניה שיש גם אותי, שיש גם חברות אמיתיות!


שנה וחצי אני מתכוננת לכניסה לתיכון,


אך זאת לא הכניסה שרציתי, זה ממש ביזיון...


התיכון מחולק לקבוצות ילדים שצופסים עליך סטיגמה :


אם את שווה, כוסית, מוכערת או ילדה של אמא.


נמאס לי מכל השטויות האלה אני רוצה לשנה שעברה לחזור,


לביצפר ההוא שאני מרגישה בו בבית ולא באיזה חור.


אני רוצה את הידידים הטובים ואת החברות לרכוש שוב אלי,


אבל נראה שכבר כולם שקועים עמוק בתיכון ושכחו אותי אולי..?


אני מרגישה כל כך בודדה ולבד,


אני מרגישה שכבר אין לי לאן לפנות פשוט לאף אחד.


זהו נגמרו לי המילים ואולי הלילה הזה עוד ימשך הרבה ,


המחשבות על כמה רע לי יזרמו ... אני מקווה שהכאב ממני קצת ירפא !


 


~מור~