לך

מזמן לא אהבתי בצורה כזו - להרגיש בפנים כמה שאת יפה, כמה שאת זוהרת, כמה הייתי רוצה לאסוף אותך בחיבוק ניצחי ולעופף איתך אל מקום שהוא רק שלנו. להרגיש את הרוך שלך, את האהבה שלך, את החיבוק, את השפתיים...


 


כמה רציתי


 


כמה אני עדיין רוצה


 


כל כך רוצה אותך...


 


את הסתבכת איתו, נוסעת לך בסתר לתל אביב להפגש עם האהבה האסורה שלך, מגוננת עליי בשקרים. שקרים כל כך עלובים שברור לך שאני אבין... ושאני אניח לך...


 


את כל כך יפה, אבל התאהבתי בחוכמה שלך


אני כל כך סובלת עכשיו - אני יודעת שזו הפעם האחרונה בשבילי לסבול ככה. לסבול מאהבה נכזבת, ומתחושה שהנה - עוד פעם אני דחוייה ולא אהובה. אחרי ששיקרת לי ככה (שיקרת שוב, כן - גם על הפעם ההיא אני יודעת..) ואחרי שהתעלמת ממני כמעט בפעם האחרונה שראיתי אותך הבנתי - שגם מהחברות שהייתה לנו כבר לא נשאר כלום. הכעס שהיה לי כלפייך עבר - אולי שיקרת כדי לגונן עליי - כי בכל זאת ידעת שאני אוהבת אותך, זכותך להסתבך עם האהבות שלך ואם הייתי מעירה לך - זה היה ממקום מאוד לא נקי. הרי זה לא משנה מי הוא ומה הוא, הוא לא אני..


 


ובכל אופן - את לא שיקרת לי יותר ממה ששיקרתי אני לעצמי כשחיכיתי שפעם יקרה נס ותתאהבי בי בחזרה...


 


החברות בינינו נגמרה - אני יודעת שאת עוד רצית להתנתק ממני לפני שאני החלטתי לעשות את זה


 


בשבילי - זו פעם אחרונה שאני חווה בחיי אהבה נכזבת. כך החלטתי וכך יהיה


אוהבת אותך עדיין, אשאר לאהוב אותך מרחוק, בלי לשמוע עליו, בלי לשמוע את השקט שמספר את הכול...


 


אני אוהבת אותך אהבה עזה, את מדהימה בעיני


 


שתדעי לך