הרוח הזאת

פשש... מי היה מאמין שאני עוד כותבת לך הא? עולם מוזר , ואכזר


אבל מה אני יכולה לעשות, יש רוח בחוץ,רוח קרירה של הסתיו והיא מזכירה לי אותך


היא מזכירה לי שישבנו ברוח הזאת ביחד בלילה כשהיה כבר קר


מזכירה לי את התקופה שלפני שהכרתי אותך


מזכירה לי שאתה רחוק ממני מרחק עצום שאי אפשר לתאר, פיזי ונפשי


אז כן אני עוד חושבת עלייך מה לעשות


חושבת המון , מתגעגעת בטירוף


רוצה שוב לשבת בין ידייך ולהריח את הריח הממכר שנוטף ממך


רוצה שוב שתלטף את היד שלי בתשוקה עצורה שמפחד שתתפרץ


רוצה שוב שתביט בי במבטים גנובים בלי שאף אחד ונרים לחיים.


כמה היתי רוצה את כל הדברים האלה שבחיים לא יקרו


אני רק מקווה לשכוח ממך כבר, פשוט להפסיק לחשוב עלייך


אבל זה בלתי נמנע אתה בכל מקום


אתה לא זוכר אותי כבר הא? אני עוד זוכרת


שכחת כבר מה דיברנו ? אני עוד מדברת


שכחת איפה ישבנו? כל יום אני שם עוברת


לא הרגשת כמה התלהבתי אה.? לא שמת לב מה עשית לי כשישבנו ביחד


איך הלב שלי פעם בחוזקה כששמתי את הראש שלי על החזה שלך


לא שמעת את הפעימות? לא הרגשת אותם?


לא ראית איך רעדתי כשהתקרבת לנשק אותי?


לא ראית איך הצטערתי כשהלכת.?


לא שמת לב לכלום? למה..?????..


היה לי כיף איתך, אני עוד זוכרת את זה


איך כמו בחלום לא עייניין אותי כלום חוץ ממך


איך הלכנו אחד אחרי השני כדי להיות ביחד לבד


איך שכחת את כל זה מיד אחרי שעזבת? ואני עוד חשבתי שתחזור


 


בעיקרון, אנחנו שני זרים אתה עכשיו רחוק ממני מאוד


אבל בתוך תוכייי תמיד ישאר הזיכרון הטוב ממך של אותם יומיים קסומים


של מילים יפות של גבר טוב ,של ריח ממכר שרציתי שאותי יעטוף


של ליטופים של נשימות שכל יום אותי מלוות.


 


בעתיד עוד ניפגש.. זה בטוח, מקווה שהניצוץ ידלק מחדש וידליק את האש,


אותה האש שאצלך כבתה מיד ואותי עדיין שורפת...


 


אלייך באהבה.. ל