תיזכר/עדי!

אמרו לי שהכאב יעבור, שהאהבה כבר לא תחזור,

אמרתי לי חכי ותראי, בקרוב במישהו אחר תתאהבי..

והוא יאהב אותך ויתייחס אלייך כמו נסיכה,

ואני כמו טיפשה האמנתי, הייתי כל כך תמימה...

עבר זמן ואני עוד לא שוכחת אותך,

עדיין, ואפילו יותר מפעם, מאוהבת בך...

חיכיתי לראות את האחד שיתייחס אלייך כמו נסיכה,

ובמקום זה התנפצה לי האשליה...

אין כזה אדם, אתה האחד...

אתה כל כך מיוחד!

גורלי קשור לשלך, כך לפחות אני מאמינה...

שומעת את השם שלך, נהיית עצובה,

נזכרת ברגעים שאהבת, ומייד בוכה...

כשאהבת, תמכת, חיבקת...

לא אהבתי אותך...

אוי, איך הייתי טיפשה,

איך לא ראיתי מה אני מפסידה?!?!?!

גם כשאתה פוגע, כלום לא משתנה...

אומר סליחה ואני ישר שוכחת מזה,

מרגישה טיפשה, אבל אני מאבדת שליטה...

לא הולכת לפי ההיגיון, כי ליבי עושה מה שהוא רוצה והוא כבר שלך....

שולט בי מעין רגש חזק שלוקח אותי עד אלייך, רק כדי לראות לשנייה את פנייך...

רגש שסוחף אותי לכל הכיוונים, רגש שגורם לי לא להסתכל אפילו על בנים אחרים...

הרגש הזה משתלט לי גם על החלומות, גם על האוזניים שאת קולך כל היום שומעות,

והעיניים שאותך כל היום חושבות שהן רואות...

המילים היפות שלך את ליבי לרסיסים שוברות, עד הסוף אותו מאהבה ממיסות...

עד כדי כך אותך אני אוהבת, והרבה הרבה הרבה יותר...

תחשוב איך אתה יודע לאהוב, ואולי איך מרגישים, תיזכר...