לא בדיוק מכתב אהבה אבל משהו שחייב להוציא

או קיי אז אני יודע ...זה לא מכתב אהבה בדיוק אבל בהחלט משהו שמציק לי המון זמן.



זה התחיל מזמן איפשהו בכיתה ח' אני חושב... היא למדה איתי 3 שנים אבל לא ראיתי אותה
ממש... עד שהייתה מסיבה של חבר אני לא יודע למה אבל אני עדיין זוכר את זה . היא
הייתה יפייפיה שקשה לתאר במילים ולהבדיל מכל בת שיש היום (17 למרות שקרה לפני) היא
הייתה גם ילדה טובה בהמון מובנים גם שומרת על עצמה ילדה שיכולתי לתפוס איתה שעות של
שיחה להנות מכל רגע להיות אמיתי עם עצמי בלי פוזות וצביעות פשוט להנות. אז נכנסנו
לקשר היינו מדברים כל יום ורואים אחד את השני מלא עושים כיף ואהבנו אחד את השני!!


כל בוקר הייתה לנו סיבה לקום לביצפר רק בשביל לראות אחד את השני .

בינתיים עברה לה שנה.. ופעם ראשונה שלא ייחסתי חשיבות לזמן פשוט לא היה אכפת לי
לחכות הרבה בשבילה לתת לה זמן כדי שתרגיש הכי נוח שבעולם היינו בקשר אבל הרגשתי
צורך לסרב לנשיקה ובכלל להיכנס לקשר...



אז יום אחד לקחתי יוזמה זה היה בכיתה י' ואמרתי לה שאני אוהב אותה ושאני רוצה
שניהיה יותר מידידים טוב והיא ענתה לי בבישנות מטריפה ואמרה שהיא גם אוהבת אותי
ושהיא תחשוב על זה ותדבר איתי בערב..(זה היה בצהריים)



אז חיכיתי לטלפון אבל לא לא התקשרה וגם יום למחרת לא אז הלכתי לדבר איתה שאלתי אותה
למה היא לא מחזירה טלפון ? היא הייתה מבולבלת ואמרה שהיא לא יודעת מה לעשות היא
אוהבת אותי אבל אנחנו לא יכולים להיות חברים :(



אז כן הייתי עצוב אבל יותר מזה אני הייתי מתוסכל כי אהבנו אחד את השני והיה כל כך
מושלם פשוט לא ידעתיי מה עצר בעדה להיו ביחד!!



המשכנו כידידים למרות שרציו יותר ובינתיים ביררתי מה הפריע לה.. הסתבר לי שהיה לה
ידיד מכיתה ז' שאהב אותה והיה נמצא איתה כל הזמן מעיק כזה והוא כל הזמן רצנה שהם
יהיו ביחד והיא לא הסכימה היא לא אהבה אותו אלא בתור ידיד ואז הבנתי שמה שמנע ממנה
להיות איתי ביחד זה האי נעימות י באמת הוא היה איתה 24 שעות.!



משם המשכנו כידידים ...ועוד שנה חלפה שנה של אי וודאות ובלבול מחינתי אבל הבנתי שזה
לא יילך וכדאי שאני יפסיק עם זה לחסוך ממנה כאב מסויים ואלי גם ממנה.



התקשרתי אלייה דיברתי עם קול רועד אמרתי לה שאני מעדיף שלא נדבר ושאני לא ישמע ממנה
לא יראה אותה לא כלום ניתוק!! עד שאני ירגיש סבבה עם הנוכחות שלה ליידי.. אני יודע
זה נשמע קצת קיצ'י אבל ככה חשבתי. והיא

קצת התווכחה ולא הבינה אבל זה היה נשמע צבוע כזה בכל מקרה אמרתי לה את מ שהיה לי
להגיד וניתקתי.



עכשיו עם המזל שלי יום למחר יצאנו כל החברה לפארק פרס מי שלא מכיר זה בחולון אחד
הפארקים היפים וגם היא הייתה שם התעלמתי ממנה בקושי יכולתי להסתכל לה בעיניים והלב
החסיר פעימה כל פעם מחדש שראיתי אותה מסתכלת

עליי עד שידידה טובה שלי לקחה אותי אחרי שהיא דיברה איתה ואמרה לי לשבת

ליידה ולדבר אז אני משחק אותה נינוח כאילו לא מזיז לי והלב בפנים בתוך סערה שואל :
"מה נשמע" והיא עונה לי הכל בסדר שיחה רגילה עד שהיא אמרה לי עם

דמעה שסרבה לצאת מהעין שהיא לא חשבה שזה יהיה ככה ושקשה לה ואני בתוכי לא יודע כבר
מה לעשות אומר לה שהיא הייתה האהבה הכי גדולה שלי ושאני בחיים לא ישכח אותה
והתחבקנו רגע שאני לא חושב שאני ישכח בחיים.

חזרתי הבייתה עם תסכול רב אבל לא מוותר על מה שאמרתי הצבתי לעצמי מטרה

ואני ישיג אותה.



הזמן אמר וכמו שאומרים הוא באמת התרופה הכי טובה המשכתי בחיי האהבה שלי אחרי חצי
שנה או יותר... המון קטעים שהיו לי קשרים שנכנסתי לתוכם היו סבבה חברה הייתה גם אבל
תמיד הרגשתי שזה בחיים לא יהיה כמו שהייתי אז

אמיתי , בלי צביעות ונהנה רק לדבר איתה . אבל כמו שאמרתי זה עבר זו רק מחשבה יפה
שנשארה בראש .



וזה מה שקרה אני יודע שזה ארוך אבל לא קל לסכם משהו כמו 3 וחצי שנים של

אהבה ועכשיו אני בן 17 השעה עשרה ל3 בלילה רושם את מה שלא יכולתי להגיד

אבל הייתי חייב להוציא !!