אתה חסר לי אהובי

ישנו קיר זכוכית שמפריד ביננו ורק עיננו נפגשות.
רואה אותך ואוהבת בלי מילים, בלי מגע, בלעדיך...
בתמונתך אני בוהה ושואלת מתי?
מתי שוב אראה את פניך?
מתי אזכה לחיבוק, לנשיקה, או אפילו רק למבט?
ממך...                                                                       מתי אזכה שוב להביט לתוך עיניך ולשקוע בחמימות נצחית?           כל מה שנותר לי עכשיו זה רק לדמיין שאתה איתי, מחבק ומנשק אותי... לדמיין אותנו סוף סוף נאהבים, מתערבבים כמערבולת לגוף אחד...  אך זה לעולם לא יקרה. אתה מהופנט על ידי אלת הקינאה בכבודה ובעצמה, ואתה עיוור כלפי החיים, עוור כלפי, אתה לא רואה את החור שנותר לי בלב בגללך, ואתה לא רואה את ניצצוץ האהבה ששוכן בליבך, הניצוץ שלי... אתה לא רואה אותי, אבל אני רואה אותך. מבעד לקיר הדכוכית שמפריד ביני ובינך...


צאלון אני מתגעגעת אליך!


מתי תהיה שלי?
:'-(