בידיים זרות מוצאת נחמה....עד מתי..?=/

"בידיים זרות מוצאת נחמה...אני כלואה בעולם של כאב..."


ישבנו זה בזרועותיו של זו והתכרבלנו בשמיכה...אך לא הוא זה שאני רוצה לשכב לצידו ולהביט בשתיי עיניו..כואב לי..אני שוב מתחילה לבכות ולמה? כי שמעתי שאתמול חברותיי ראו אותך..ורק אני פיספסתי אותך...פתאום הבנתי כמה אני מתגעגעת אלייך..כמה אני רוצה בזרועותייך...אני מבולבלת..אני איתו כבר שבועיים וכייף לי כל כך,אני מרגישה מאושרת מש...אבל זה לא אותו דבר..אתה היית האהבה שלי כבר שנה שלמה...רציתי אותך כל כך..אהבתי אותך כל כך..אך אתה לא רצית אותי..ומיכוון שצריך להמשיך הלאה בחיים החלטתי לנסות עם אחרים כדי שלא יכאב יותר מידי...ועכשיו ...הדמעות רק זולגות,פתאום אני מבינה שאני רוצה להרגיש אותך קרוב אליי בין זרועותי..אבל מה חדש פה..? כבר שנה שלמה אני רוצה אותך קרוב אליי...


עכשיו אני שואלת רק עד מתי..? עד מתי אמשיך לחיות בכאב שכזה...? עד מתי אני אחשוב עלייך  ארצה אותך ורק אתה תתעלם ותראה בי רק ידידה בלבד? והכי כואב זה שאתה לא יודע כלום..אתה בטוח שאני הידידה הכי טובה שלך ואנחנו רק ידידם...שמזמן הפסקתי לאהוב אותך וזה כבר לא קיים אצלי..אילו רק ידעת עד כמה זה קיים אצלי..=/


אני רוצה כבר לשכוח ממך ומכל זכר...רוצה רק לאהוב ולהיות נאהבת..אני רוצה רק להיות מאושרת..וגם אם זה אומר בלעדייך...


 


סיון.