אני לא יגיד

זה הסיפור שלי ושלך, והדפים לא מסתיימים ואיתם כל מה שקורה ביננו.
אז: הייתי במרכז העולם וצעקתי שאני אוהבת אהבתי ותמיד יאהב. אני לא שבורה מהפרידה ביננו, אין לי צורך להתקשר, ויש לי צורך לא לראות אותך, זה לא שאנחנו באותה המסגרת, אבל אנחנו כמעט שכנים ואם אני יוצאת מהבית אין מצב שאני לא יראה אותך, אז לכל הסיפור ביננו יש ארבע שנים שמתוכם שנה של טוב לא רצופה, אז איפה אני עומדת כאן, אצלך במרכז או בצד, שבוע שעבר אחרי שלושה שבועות שנפרדנו התקשרתי לרגע נשברתי שאלת אותי אם יש לי מישהו ואמרתי לך שכן ניסתי לצאת עם מישהו, לא סיפרתי לך מיהו שאלת ואמרתי לך שנראה לך שאני יספר, הוא התחיל איתי לפני שנתיים באותו היום שהוא התקשר ענית לו לטלפון ואמרת לו שיש לי חבר, אז את אותה אהבה שגרמה לי לצעוק אל העולם אני מתחילה להרגיש אליו, היינו קרובים ואיך זה שלא הכרתי אותך, אני מסתכלת על אדם זר ותוהה האם זה אתה שחלקת איתי ארבע שנים. אמרת לי שגם לך יש מישהי הייתה איזה גאווה מצדך שהחזקת איתה שלושהשבועות בקשר, מן יהירות כזאת שנשמעה מהקול שלך, ולא הרגשתי כלום, שום קנאה, וכעסתי על זה שזה לא עשה לי כלום, אוליי אני מחושלת אחרי כל הבגידות שלך, שרק היום הבנתי שחייתי בבועה אומנם טובה ומוגנת אבל שהיא התפוצצה הבום נשמע מכל עבר,
אני לא יגיד שאתה אדם מגעיל ודוחה אבל אין לי מילים אחרות לזה שניסה להיות עם החברה הכי טובה שלי.
אני לא יגיד שאתה שפל על זה שבזמן שהיינו יחד באחת הכיתות התמזמזת עם מישהי שלמדה איתנו.
אני לא יגיד שאתה זבל על זה ששכנה שלי אמרה לי שהתחלת איתה, ואתה אמרת שככה מקבלים שכנות לבניין, אני לא ייקרא לך בשום שם רק תגיד לי אתה מי אתה? אבל זאת שאלה שאפילואתה לא תדע מה לענות מכל הדברים האלה אני צריכה לעלות 4 שנים אני צריכה למחוק, בשבוע הראשון זה היה כל כך קשה אבל היום אני מבינה שכל הפרידה הזאת עשתה לי משהו טוב,
עוד שבוע אני משתחררת לפני שנתיים שהתגייסתי רשמתי מכתב עלינו שלעולם לא נחזור אז חזרנו היום תדע שהדרך חזרה מזמן אבדה לנו.