לאוצר שלי

אני סומכת עליו בעיניים עצומות. אני בן אדם מאוד ריאלי, אבל הוא יכול לשכנע אותי
בשניה שהשמיים ורודים ושפילים עפים. הוא לא מסוגל לשקר אפילו כשצריך
ואני בטוחה שאם חס וחלילה הוא יעשה רע למישהו שלא בכוונה, הוא ייפגע עד עמקי נשמתו.
הוא מקרין חום ואהבה. מספיק רק לחשוב עליו וכל הגוף מתמלא באיזשהו נוזל לא ברור
שגורם אושר עילאי. דיבור איתו נותן מן תחושת אופוריה,
כאילו שום דבר לא משנה או חשוב. אומרים שסמים זה לברוח מהמציאות.. מי שלא יכול
להתמודד עם המציאות.. שיקח קצת ממנו.
הוא בנאדם טוב. הוא לא יעשה רע לאיש, להפך, הוא ישתדל לעזור ולתמוך בכל בן אדם שהוא יראה,
גם אם הוא האויב הכי גדול שלו. שלא תחשבו לא נכון, אין לו אוייבים. צריך להיות באמת
משוגע בשביל להיות אויב שלו.
הוא הכי יפה בעולם. האמת, שהוא לא הכי מלך היופי. אבל בשבילי הוא הכי יפה בעולם,
גם אם הוא חושב שאין בו שום דבר מיוחד. היופי הפנימי שלו פורץ החוצה ושובר
את כל גבולות חמשת החושים.. היופי החיצוני שלו - מספיק חיוך אחד, כדי שהוא יפיל
אותך לרצפה ולא תוכלי לקום יותר, כמו מתאגרף שקיבל נוק אאוט.
הוא עילוי. אומרים שישנם רבנים יחידים בדורם. אז הוא הגבר המיוחד בדורה.
במחשבה שניה, לא כל כך נראה לי שהוא גבר. גברים הם בוגדניים ואינטרסיים,
הוא יותר שמש.. הוא יותר קרן אור.. הוא יותר.. פשוט הוא.
הוא האחד שאני אחזור בשבילו מהמוות. הוא האחד שיגרום לי לא לרצות להגיע בכלל לשם.
ממסדרונות השאול הארוכים ומתהומות הנשייה, אחזור כדי שהוא יעטוף אותי באהבה שלו
ויגרום לי להתחמם מעט מן הבדידות.
הוא האחד שיקרא את הקטע הזה, ולא יבין שמדובר עליו. או לפחות לא ירצה להבין.
הוא לא יבין לעולם מה הוא שווה,
הוא יתרגש עד עמקי נשמתו ברגע שהוא יבין שזה כן הוא, אבל לא יצא מזה כלום.. למה?.
כי לפעמים רגשות לא מספיקים, לפעמים מילים לא תורמות מספיק,
לפעמים צריך גם קצת מזל.
אסור לוותר. ברור שהכי קל לוותר, ברור שהעולם רע ושיש הרבה יותר קשיים מאשר
דברים שתורמים לקשר הזה, אבל מי ששורד מרוויח. ככה אני רואה אותך, מותק,
כמלחמה האישית שלי. כל יום שאני מדברת איתך, אני שורדת. ברגע שתעלם לך מהשטח,
לא תעלם לי מהתודעה ומהלב - אבל אני אוכל להגיד שלא שרדתי.
שהפסדתי הפעם גם במערכה ולא רק בקרב, שאני אצטרך לחפש לי מלחמה אחרת,
שלעולם לא תשתווה אליך.