עכשיו או לעולם לא

ליובל,

הסיפור שלנו לא מובן, האם זה גורל?

או סתם עוד אשליה?

מה שקורה פה אני באמת לא מבינה.

החלומות לא מפסיקים לבוא,

שוב, ושוב ,ואני מתעוררת בבוקר על כרית רטובה .

מה לא הייתי נותנת ? ואלוהים הוא עדי , כדי להיות איתך

לראות שאתה בסדר, מה?

כל יום, כל פעם מחדש, ההבטחות שאני לא אבכה, על משהו שאין לי , מופרות מחדש.

עוברת ליד ביתך, מסתכלת ,מקווה, שאולי תצא ומבטינו יפגשו

שתקרא לי, תגיד לי : אני אוהב אותך

וכל חלומותיי יתגשמו.

כולם אומרים לי : תפסיקי לבכות , הוא לא שווה את זה

ובפנים אני צועקת : אני רוצה!

אבל לא יכולה...

אני יושבת מול המחשב , מזילה דמעה על כל אחת מהבנות שרצתה אהבה ולא קיבלה.

יושבת וחושבת, למה אלוהים למה?

אם רק היית פה ,

לידי,

אם רק הייתה לי ההזדמנות להגיד לך את כל מה שאני מרגישה,

את כל התשוקה שיש בי אליך,

את כל האהבה הזאת, שרק מחכה לפרוץ החוצה.

אם רק הייתי יכולה להסתכל בעיניך העמוקות,

ולהגיד

אני אוהבת אותך.