שיר שנכתב למאלך שנקטף ביום בהיר אחד...

איך כך הלכת ביום בהיר אחד


השמיים הפכו אפור


החיוך הפך לעצב


דמעה של אושר הפכה לבכי מר


עכשיו בחוץ אור והשמש זורחת


אך אצלינו כאן בלבינו


הכל ניהיה אפור ולא ברור


 


עכשיו הכל שקט


עכשיו החדר ריק


נותר לנו רק תמונתך


וזיכרונות שלעולם עוד לא אשכח


את החיוך איתנו לעד ניקח


 


עכשיו אחרי שהלכת נותר לנו רק להגיד


שאלוהים לקח את השושנה מגינו ושם לידו


עכשיו הלב כואב ולך עוד מחכה


מסרב להתרגל לאובדנך


ולעובדה שתה אלינו לא תצשוב עוד לעולם


 


עכשיו הכל פתאום שקט


שקט מוזר כזה שאף פעם עוד לא שמענו


שקט של עצב ואובדן


שקט שלעולם לא חשבנו שיגיע


מן שקט מוזר כזה שתמיד ביקשנו שלא יגיע


אבל הנה זה הגיע בזמן לא צפוי.