חודש אחד לפני...

בחיים הרגשתי הרבה דברים, רק לא את ההרגשה הזו.


יכלתי לעשות משהו, יכלתי לנסות..אבל לא עשיתי.


אתה מבין, כל התקופה ההיא הרגשתי. הרגשתי אליך, רציתי אותך.


ותמיד הייתי נרתעת ממך. היית בשבילי מעין מושא הערצה.


עזבתי הרבה דברים בשבילך, וויתרתי על הרבה דברים בשבילך, אפילו שלא הייתה לזה משמעות בכלל, ושמייד אחר כך התחרטתי על זה.


אני לא מתחרטת על אותם דברים.


אני מתחרטת על ההחלטות המטופשות שקיבלתי, שחלק מהן היו לא להגיד כלום, לא לנסות, לא לבדוק אם גם אתה מרגיש, אם גם אתה רוצה...


חייתי בבועה, חשבתי שאין מצב וזהו.


השלמתי עם העובדה הזו שיצרתי לעצמי, אבל עכשיו אני מבינה שזה כל כך לא היה שווה את זה.


תמיד אמרתי לעצמי-"לי זה בטח לא יקרה".


עובדה, קרה.


אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל חודש אחד אחורה, לא הייתי נותנת לזה לקרות.


אין מצב שהיום היית כבר שלושה שבועות עם חברה שלך.


הייתי עושה הכל כדי שתהיה איתי, שתהיה שלי. עושה הכל כדי לחלוק את השמחות שלי איתך, ואת החוויות שלי איתך, ואת כל הדברים הקטנים שיחד איתך היו עלולים להראות הרבה יותר משמעותיים בחיי.


אתה זוכר שביום האהבה הקודם אמרנו שביום האהבה הבא אנחנו יחד? בטח שכחת. אני לא אשכח לעולם.


אבל הנה, היום הזה מתקרב, ויחד אנחנו בטוח לא נהיה.


עוד יום אהבה לבד.


לבד לא כי לא יהיה איתי אף אחד, אלא כי אתה לא תהיה.


בכל אופן, אני מקווה שההרגשה הזו תעבור לי מהר, היא רעה, כואבת ומייסרת הרבה יותר מכל האחרות.


פספתי אותך.