עד מתי...

חיים..


אתה כל כך הרבה זמן לא נותן לאף אחת להיתקרב.
לא מרשה לעצמך להיתאהב.. אולי תפסיק עם זה.. לא כולן כמוה..
אתה לא רואה כמה שאתה פוגע בדרך הזאת.. וגם בעצמך..
למה אתה עושה את זה ? למה אתה ככה? אני מבינה שהיא פגעה בך..
אבל עד מתי.. עד מתי תיהיה ככה? תשתחרר מזה, זה כבר עבר,
אתה לא הראשון שניפגע.. תמיד באהבה, יש את הרגע הזה
שמבינים, שמי שאתה אוהב לא יהיה איתך. והרגע הזה הוא הכי קשה.
הרגע הזה קורה עכשיו.. אני מיסתכלת בתמונות שלך..
וקשה לי לדעת שלא תיהיה איתי.
" תראה אתה לא זז מרוב פחד, לא מאמין לכלום. לא מאמין לי."
אתה פשוט פחדן.. אין לך אומץ להיתאהב, זה גדול עליך..
זה גדול מידיי על אנשים כמוך, אני שונאת אנשים כמוך..
שלא מסוגלים להרגיש משהו.. זה מפחיד אותם...
" אני לא רוצה שניפגש ברחוב בין האנשים, אני לא רוצה שנסתכל בעינים ואז תבין"
אם רק היית אומא שאתה לא רוצה בלי לשחק משחקים, אז הייתי שוכחת.
הדמעות לא היו קורות..
לא הייתי נילחמת על כלום.
אבל.. במקום זה אמרת לי שכן חשבת עלי.. ורמזת לי תמיד.
אני לא יודעת אם זה היה סתם, אבל זאת העובדה שגורמת לי להמשיך להילחם עליך..