למה האהבה כל כך כואבת?

" זו מלחמה פה, בלי הרוגים.. האויבים פה מאוהבים... ברחת ממני כמו מחלה.. רוצה איתך כל החיים, אז למה שוב דוקר עמוק בפנים.. ולמה שוב אני בוכה לי במיטה עד שתבוא בחזרה"..


אז.. שוב אני כותבת לך מיכתב שבטח לא תקרא, אך אולי תרגיש, שתסתכל בעיני.. אתה תראה.. תראה הכל. אני לא יודעת בדיוק מה עובר עליי... ניראה לי שקופידון במלחמה איתי.. נשמע כמו בדיחה, כן.. בדיחה האמת זו ההגדרה הטובה ביותר למה שאני כרגע. לא יודעת בדיוק מה זאת אהבה.. אבל מה זה משנה.. מה שאני יודעת זה שאני רוצה אותך יותר מהכל.. וכואב לי כלכך שאתה מנסה להיתרחק. כל פעם שאתה רק מתחיל להרגיש משהו אתה בורח... ואני ההפך.. הלוואי והייתי יכולה לברוח עכשיו.. למה זה תמיד קורה לי.. למה אני מיתאהבת באנשים שלא מיתאהבים בי.. למה?, למה אני כאזת מטומטמת... "מה יקרה אם פתאום תבוא אלי, ותיפה את הכל..." מיסתכלת בתמונה שלך ומרגשיה אדיוטית לגמרי. קשה להודות בזה , אבל נסחפתי חזק. אני כבר ממש בתוך זה.. יהיה קשה לצאת ולשכוח מהכל.. הסיכוי שתיהיה איתי יותר סביר מזה שאני אוכל לשכוח אותך.. לא יודעת אם זה אמור לעודד אותי...היום כולם נפגשים.. כל החברה.. אם תבוא אני לא אוכל להביט בעינך אפילו לדקה.. אני יעשה מעצמי צחוק.. כולם יסתכלו עלי במבט של ילדה מאוהבת ויזרקו יצאות לכל עבר.. אבל, מה אתה תחשוב? מה תגיד לעצמך בלב.. אני יודעת שאתה לעולם לא תדבר, לא תגיד כלום.. זה יצטרך לבוא ממני.. ואני כל כך לא כאזת.. אני חייבת שיזמו ויעשו הכל.. אני תמיד בצד בדברים האלה.. כהה היה תמיד.. אתה לא יכול לשנות את זה...." לו יכולתי רק את גופי לצאת, להיות הצל של הצל שלך שתמיד איתך ,לא עוזב אותך"...