מלילה של חלום....

איך זה כשאוהבים ולא יכולים לגשת.. לראות אותך יום יום ולשמוע את קולך, לדעת שאני אוהבת אותך ואתה מאחורי חלון ראווה. לא יכולה לגעת, לא יכולה להרגיש. אני רוצה לאהוב אותך, רוצה שתאהב חזרה. העיניים שלך לא אומרות לי כלום, המילים היפות שאתה מעביר לאוזניי כל פעם,
לא יודעת אם זה אמיתי, מה הטעם? לא יודעת אם לקרוא לזה אהבה, אולי אכזבה. לרגע אתה אוהב, מלטף אותי, רגע אחר אתה לא כאן, לא איתי. איך זה לאהוב בלי לדעת? לאהוב ולא לתת, לאהוב ולא לקבל.. אבל אתה כל הזמן שואל. גם אני שואלת, אני פוחדת. אני אוהבת אותך, אני מאוהבת. ואז מלילה אחד של חלום הכל חזר אליי פתאום. איך שוב אחזת במותניי, איך נישקת שפתיי, איך הרגשנו ביחד, איך סרר הפחד...
בתוך החושך והדממה מרגישים אחד את השני ורוצים עוד אהבה. אל תוך החלל נשמעה צעקה אילמת כמו האהבה הזאת שכל הזמן שותקת. לילה של חלום התגשם למציאות, בלילה אחד חלקנו את הבדידות ואז זה נגמר כאילו לא היה ואתה אמרת שחוזרים לשיגרה. כשהפציעה השמש מבעד לתריסים חזרת שוב אליה ואנחנו כבר מתמוססים. לא רצינו בדידות אך כך זה היה:
לילה של חלום בתוך שיגרה של מציאות.