כמו פרח אסור

אין לי איך לתאר את התחושה שעוברת לי בכל חלקי גופי רק מעצם המחשבה עליך, תחושה נפלאה שמכסה את כולי,כמו לשחות בים מלא כרישים ולהרגיש עדיין כל כך בטוחה, כל כך בטוחה.


איך לרגש כזה אסור לתת ביטוי, איך אוכל להבין שאסור לנו, אסור לנו להיות ביחד, זה חזק ממני, זה לא מרפא, זה שולט לי בכל הגוף וזועק לצאת החוצה ובכל פעם שאני קצת חושבת על איך זה היה לו היה לי אותך, לו היית שלי כמו שהייתי רוצה להיות שלך, המציאות מתדפקת לה על דלתי ומנסה בכל כוחה להכנס פנימה,אני משתדלת שלא תכנס כל כך מהר, עוד קצת זמן איתך אני מבקשת ממנה, רק עוד קצת אבל היא במין כוחניות הרסנית פורצת כל דימיון אפשרי ומפזרת את כל הטוב לרסיסים כל כך קטנים שקשה לאחות מחדש. לו היינו נפגשים בזמן אחר,קצת לפני, לפני שהיית נודר נדרים עם ליבה של אישה אחרת..


אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך אתה קיים בכל איבר בגופי וקשה לי המחשבה שלמרות שאני יודעת שזה אסור,זה לא מוסרי,אתה כמו פרח שאסור לי לקטוף אבל אין לי את היכולת לא להכניס את מחשבותיי לשם,ביקשת קצת זמן לחשוב על הכל ובעצם אני יודעת שביקשת זמן לשכח, אני לא כועסת עליך אלא רק על הנפש שלי שהתחברה בצורה כל כך כואבת למשהו שלא יוכל להשלים אותה לאחד..לפעמים אני תוהה אם כשיעבור הזמן היא תחלים, או שפשוט תחכה לך באופן לא הגיוני...


ממני.