כפיות טובה

הכרתי אותך בתקופה שהיה לי חור. עשית רושם של בחור נחמד, בןצ 48, נאה אינטליגנט.


לאחר מספר שבועות ספרת לי שאתה דכאוני בעל נטיות התאבדות. נשאתרי איתך.


לאחר שבועיים ניסית להתאבד, שהלכת לקנות איתי כדורי שינה. אני גיליתי שנעלמת ופיניתי למשפחתך שהגיעו ופינו אותך לבית חולים. באתי לבקרך כל יום, לעיתים פעמיים ביום.


השתחררת, התחלת שקום. ליוויתי אותך, תמכתי בך ואהבתי אותך. אבל אז החלו הצרות.


אתה פרפקציונטיסט, התחלת להציק לי בנקיון, סדר, במה שאני חושבת וגמרת לפרדות כואבות ביותר , לפחות לי. שנמאס ל להיות לבד פנית אלי ובקשת לחזור. התעלמתי מהעובדה שאין לך כסף לצאת לבלות מספיק, לקנות מתנות איכותיות, שסבלת מדכאון רוב הזמן אני הייתי כמו מטפלת שלך, שהעלבת אותי ליד הילדים שלך, הערת הערות מעליבות בקשר אלי- הופעה, בגדים, נקיון, הבן שלי , החיות שלי. שקרת לי. ניסית לחזור לאשתך ואמרת לי שנמאס לך בקשר ומשעמם לך. שבנך התחתן ונשארת לבד, התחננת לחזור אלי בתואנה שאתה אוהב אותי, אני המלאכית שלך, אתה זקוק לי ושתהייה בסדר. לא עבר חודש וההערות הגיעו עד שאני רציתי לעזוב אותך, אבל לא נתת לי. 3 ימים לפני נסיעתי לחול לבת שלי רבת איתי על שטות, נתקת לי את הטלפון ויותר לא שמעתי ממך. גם אני לא התקשרתי כי אין לי עניין לצאת עם גבר מתעלל,


תחמן, נצלן ושקרן. כך לא מתנהג גבר אוהב. עדיין צורב לי שבמלחמה, שנפרדנו, נתת לי ללכת ולא התקשרת פעם אחת לשאול אם אני מרגישה טוב או מה איתי. אתה אגואיסט, לא ישר


ונצלן. נצלת את העובדה שאהבתי אותך (לא יודעת עיך) ושחקת ברגשותי.


אתה לא גבר אמיתי. אני בזה לך. אני כועסת עליך ברמות גבהות, אך מקווה לשכוח אותך.


טפל בעצמך. אתה יכול להוציא את הגועליות מההתנהגות שלך, השתלטנות והנקמנות.


ממני, שאהבה אותך באמת ורצתה זוגיות טובה איתך