לשמרית

הכל התחיל לפני שנה ו10 חודשים. היינו ידידים טובים שמספרים הכל אחד לשני. אני
לא יישכח את היום שבו באת אליי ובכית לי בגלל שההוא פגע בך ואני לא ידעתי מה לעשות
אם לנחם אותך או להגיד לך זה לא מעניין אותי, אבל בכל זאת חיבבתי אותך מאוד בתור
ידידיה אז עזרתי לך לשכוח ממנו. ואז חלפו להם כמה חודשים וכמו בכל לילה אחרי
המבחנים והבגרויות היינו יורדים לים כל החברים ואת כמובן היית מצטרפת. אני לא יישכח
את הלילה ההוא 4.7.2002 שבו בפעם הראשונה התנשקנו באוהל והפגנו את האהבה אחד לשני
ופתאום שנינו נמצאים ביחד לב אל לב, דבר שלא תיארנו שייקרה אבל הגורל קבע ככה.

ואז סיימנו בית ספר ואני התגייסתי 10 ימים לפנייך והגעתי לקרבי. את תמכת בי ותמיד
חיזקת אותי למרות שהגעגועים גברו מיום ליום, לא לראות אותך כל יום, לא לישון איתך
ולא לחבק אותך, הדבר הכי קשה בחיים. ואז את התגייסת הגעת לצריפין ולא ידעת מה בכלל
את הולכת לעשות עד ששלחו אותך לקורס בחיל הקשר, דבר שמאוד אהבת, למרות כל הגעגועים
והקשיים שעברו עלינו תמכנו אחד בשני והתגברנו עליהם, עד שהגיע היום שבו המדריך
שעובד איתך התחיל להדלק עלייך ולא הפסיק לשלוח לך הודעות אהבה. דבר שמאוד הפריע
והציק לי, דיברנו על כך ואת דיברת איתו אבל זה לא עזר הוא עדיין המשיך.

בגלל זה האמון שהיה לי בך ירד, אני טוחן בבסיס שבועיים ואת איתו כל יום, ואז
המחשבות בראש התחילו לרוץ. לא ידעתי מה קורה איתך מרוב הלחץ שהיה עליי וכמובן גם
עלייך. האהבה שלנו יצא מכלל שליטה.

כשהייתי מגיע הבייתה סוף כל סוף אחרי שבועיים והייתי איתך כולי הייתי מאושר הייתי
מרגיש עולם ומלואו, אבל כשההוא היה מתקשר הייתי מתעצבן, במיוחד אחרי ההודעות ששהוא
היה שולח לך, מה חשבת שהייתי יכול להתעלם מכך, אז זהו שלא ואז מלחץ ובלי ברירה
הייתי מסתכל לך בפלאפון לראות מתי היית מדבר איתו ומה הוא היה שולח לך וכשהייתי
שואל אותך מה כל הקטע הזה היית אומרת לי שום דבר, דבר שגרם לי יותר לחץ.

מאותו יום היינו רבים כל פעם מלחיצים אחד את השני יותר עד שבמקום לדבר ולהבהיר
דברים את החלטת להשים סוף לאהבה הענקית ששררה ביננו ועדיין קיימת אצלנו. מאותו יום
נרמס עולמי נפגעתי קשות ולא ידעתי מה לעשות- ככשאלתי אותך למה?? אמרתי לי שבגלל
שלחצתי עלייך ובא לך להיות לבד

אני לא מבין שכל כך אחרי הרבה זמן מה גרם לך להגיע להחלטה הזו למרות שאת אומרת שאת
עדיין אוהבת אותי. אבל עכשיו שנינו לבד את בחרת בדרך אחרת ואני עוד לא מצאתי את
דרכי. נרמסתי עוד יותר אחרי ששמעתי שהתנשקת סתם ככה עם מישהו שהכרת במועדון.

אז זהו שמרית הכל נגמר ברע ושנינו בעולם אחר, אני מקווה שאת שומרת על עצמך ומשקמת
את עצמך. שתדעי שאני אוהב אותך לנצח ואני אף פעם לא יישכח אותך ועכשיו מאוד קשה לי
בלעדייך. כל יום אני מחכה לטלפון שלך אבל את לא מתקשרת. אז מה שיש לנו לעשות זה
להסתכל קדימה (אלא אם כן תחליטי אחרת ותלכי עם אהבה) שלך באהבה גדולה ולנצח עידן...