הסיפור שלי, עצוב שהוא אמיתי.

מממ.. זה לא בידיוק מכתב, אבל זה הסיפור שלי.. והייתי רוצה לדעת מה דעתכם עליו :)


"יצא לכם פעם לחשוב כמה אפשר לאהוב בן אדם?
הוא הרג את הלב שלה.

הם היו כל-כך מאוהבים, עד כאב.
ובמערכת היחסים שלהם,
כמו במערכת יחסים היו בעיות ותקלות.
זה התחיל כשהם רבו, הוא שיקר לה.
היא האמינה בו והוא בגד באמון שלה
הם לא דיברו שלושה ימים שלמים.
היא כעסה והוא לא הבין למה היא כועסת
הוא אף פעם לא הודה בזה שהוא טועה
והוא טעה כל-כך הרבה.
לא הפריע לו שהם לא מדברים ,
הוא גם לא תכנן לדבר איתה.
בערב, הייתה מסיבה.
כולם התארגנו, דיברו על זה במשך כל היום, ארגנו שתייה .
והוא? היה שותף להכל כמובן, תמיד במרכז העניינים.
והיא? היא כמו שהיא תמיד כשהם רבים.
היא נשארה בבית.
כשהלב שלה? נמצא שם, במסיבה
-אהוב ליבה-

הוא חזר מהמסיבה והם עדיין לא מדברים
יום למחרת, יומיים
6 ימים שהם לא מדברים.
היא לא יכלה לסבול את זה עוד
הם נפרדו.

היא כל-כך בכתה
כאב לה לחשוב על כל הדברים
שהיו להם ביחד ולדעת שזה נגמר.
כולם חשבו שהם יודעים את הסיבה למה היא בוכה
אבל היא חשבה שרק היא יודעת אותה.
היא לא ידעה אותה באמת.
היא בכתה כי הם נפרדו
אבל האחרים חשבו אחרת.

יום למחרת
הגיע הערב.
והיא כבר במיטה
ואז? הגיע הטלפון ששינה את חייה,
שינה את ליבה
לנצח
נודע לה שהוא היה שיכור במסיבה
נודע לה שהוא בגד בה במסיבה.
והלב שלה,
הלב הזה שרק אותו אהב
אהב כמו שלא אהב מעולם
הוא נקרע לשניים.
היא הרגישה חלק אחד ממנו מתרחק ממנה.
היא ידעה שהוא לא יחזור לעולם
הראש שלה תהחיל להסתובב
הנשימה שלה התקצרה ונהייתה כבדה
היא בכתה, כמו שמעולם לא בכתה.
היא לא הצליחה להפסיק את הבכי הנורא הזה
כאב לה כל הגוף.
היא בכתה כל הלילה
ודמיינה אותו איתה
היא לא הצליחה להרגע מהמחשבה הזאת
והכי כאב לה זה
שאחר כך היא גילתה שכולם סביבה ידעו את זה
ואף אחד לא אמר לה.

וזה ? הלילה הזה?
זה המוות של הלב שלה.
זה הזכרון שתמיד ישאר בראשה, בליבה.

והיום? הילדה הזאת?
היא מפחדת.
מפחדת משקרים, מבגידות
מ-א-מ-ת.
הילדה הזאת?
זוכרת את הכול
היא לא שוחכת והיא לא תשכח
היא לא תצליח
היא הייתה כמעט מלאך
-ליבה נרצח-