אני שותפה סמויה לקשרייך...שתמיד נשארת מאחור..

היי ילד..


כמעט חצות כבר ואני בבית..אתה איתה עכשיו..ולמרות שזה לא נחשב דייט של ממש,אני משומה עדיין לא מרגישה בנוח עם זה..אני לא רוצה שתכנס לקשר עם מישהי..לא עכשיו..לא כעת....אני לא יודעת מה קורה איתי..כבר שמונה חודשים אני מרגישה אלייך את הרגש המוזר הזה שאני אפילו לא יודעת מהו...מאז שינינו עברנו המון..אני הספקתי גם לחזור לאקס שלי..וכשנפרדנו אתה ישר נכנסת לחיי..למה זה קורה? מה זה הרגש הזה? מהו? אנחנו ידידים הכי טובים..קרובים כל כך..כל יום אייסי טלפון ולפעמים נפגשים...וכייף לי איתך..ואני יודעת שגם לך כייף איתי..שנינו נהנים כל כך ביחד,שנינו מאמינים בקשר שלנו ויודעים שאם נחזור יהיה לנו אפילו יותר כייף...אבל מה אני עושה..? אני כבר לא יודעת..


אני מתה לנשק אתך...לראות מה יהיה אחר כך..האם נחזור? או שאתה תדחה אותי ותגיד שאתה לא מרגיש אליי כלום,אפילו לא טיפת רגש...ואני יודעת שבדחייה נוספת אני לא אעמוד..מאז מה שקרה אני לא מסוגלת לדבר איתך שוב על זה..וגם אם עברו מאז 8 חודשים והתקרבנו המון...הראש שלי עדיין לא מסוגל להאמין שיש סיכוי כלשהו..רק הלב הקיצ'י שלי --כמו שאתה קורא לי -- מאמין...ונכון  שזה לא אימיתי..? אני יודעת כבר.


 


אני פוחדת פוחדת כל כך שתתחיל להרגיש אלייה משהו..ואז מה יהיה עליינו..? זה כואב לי..לו רק ידעת כמה זה כואב לי...אם רק תסתכל פעם אחת בעיניי אתה תבחין...תבחין בנו..


 


שלך לנצח...קוקי שהייתה שלך פעם...